חוזרים לקלפיות: המהפך שבדרך

מספרים הם לעתים הכל. בבחירות 1999 הצביעו כ-3,300,000 אזרחים. ב-2009 הצביע מספר דומה. רק שבינתיים נוספו כמיליון בעלי זכות בחירה. במונחים של 80% הצבעה שרווחו בישראל עד 1999 - מדובר ב-800 אלף מצביעים שנעלמו מהקלפיות. המצביעים הנעלמים עומדים להרעיד את ישראל.

800 אלף המצביעים החסרים אינם מתחלקים באופן שוויוני. לא כולם נוטים ללא-ימין, אבל רובם המכריע כן. חרדים, מתנחלים, דתיים, עולים מבריה"מ - האוכלוסיות שמהן שואב הימין את כוחו - שמרו על אחוזי השתתפותם. הירידה בהצבעה התמקדה בשני ציבורים: בערבים שהשתתפותם ירדה מ-80% ל-50%; וביהודים לא דתיים, צעירים ופחות צעירים, שנואשו והדירו עצמם מהקלפיות.

בבחירות הקרובות סביר שיחול שינוי דרמטי. הערבים צפויים לשוב ולהצביע באחוזים גבוהים כנקמה בגזענות המדירה של שלטון ליברמן-נתניהו, ובהשפעת ההצבעות במדינות ערב. לצעירים יהודים היתוספה - בצד מחאת הקיץ המעודדת השתתפות - גם הדאגה מהאיום הדתי-הקיצוני.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב הכתבות והפרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

בשלושת הפסדי הימין מ-1977 היתה דומיננטיות לאותו גורם: כשלצד החרדה מאיום חיצוני נחווה בישראל איום מדתיות קיצונית, הימין היה בבעיה. ב-1992 השתמש יצחק רבין בסיסמה "כסף לשכונות ולא להתנחלויות"; אהוד ברק (ב-1999) ב"עם אחד גיוס אחד" ובמתקפת אריה דרעי על בית המשפט; ב-2006 השפיע העימות עם מתנחלי עזה ועמונה. עתה החמירו הדברים. כשרוב ילדי ישראל המוגדרים כיהודים נשלחים לכיתות א' חרדיות ודתיות - שמבנות הפרדת נשים - האיום מיידי, ועמו הכמיהה לשינוי.

זו סיבת התסיסה החקיקתית בימין הדתי. לכן המתקפה איננה "רק" על הדמוקרטיה המהותית, אלא על הדמוקרטיה במובנה המצומצם - על הוגנות הבחירות. לכן באה המתקפה על בג"ץ, כדי שלא ישוב ויתערב בפסילת מפלגה ערבית כבל"ד - במטרה להביא להחרמה ערבית של הקלפיות; לכן מתכננים הצבעת יהודים ויורדים בחו"ל; לכן נרקמה השערורייה האנטי חוקתית: "חוק לפיד". שערורייה שלא נעלמת עם התפטרותו ומנסה להדיר עיתונאים בצינון ארוך בהרבה מ-100 הימים של מנכ"לים ממשלתיים. צינון שלא קיים בתבל.

הזכות להיבחר היא לב הדמוקרטיה. פגיעה בה אפשרית רק במקרים קיצוניים. הביטוי העיתונאי הוא מהפוליטיים בחברה. מבנימין זאב הרצל ועד לשלי יחימוביץ וניצן הורוביץ התעשרה הפוליטיקה באישים שעברו אליה מיידית. העיתונאים ודעותיהם הם מהחשופים שיש. הרצון להרחיקם ולצננם הוא רצון גילדאי, מופרך, הנמצא הרבה מעבר לאנטי חוקתיות. לפי היגיון הצעת חוק זו רשאים חברי הכנסת להגן על תפקידם ממתחרים בהרחקת כל אדם שצבר הון ציבורי. עדה יונת תחויב להמתין עשור לפני כניסה לפוליטיקה כדי שיימוג יתרון הנובל. שלמה ינאי ימתין שנה עד שתישכח הצלחת "טבע". העשירים יחויבו לקבץ נדבות בטרם פוליטיקה; החכמים יחויבו להמתין עד שתיעלם חוכמתם. היפים ימתינו שיחלוף יופיים. זו פארסה.

בישראל הבחירות תמיד מוקדמות. בשביל הזכות הבסיסית להיבחר - וכדי לעמוד בצינון מופרך של שנה - יחויב העיתונאי לאבד פרנסתו שנתיים לפני בחירות שסביר שיוקדמו. זכות העיתונאים להיבחר תימחק.

הימין צודק. דאגתו לשלטונו אמיתית. זעם הציבור, כשהקמים על ישראל אינם "עשבים", מבוסס. וכך, אחד משני גדולי הרבנים האשכנזים, אהרן שטינמן, פסק השבוע ש"החילונים הם ערב-רב ששונא יהודים". ערב-רב הם עמלקים המתחזים ליהודים, שאשמים בכל האסונות. הביטוי דומה בחומרתו התיאולוגית ל"נאצי". זו יריקה שחמורה ממעשה החרדי בילדה בת שמונה.

מקבת של שייקספיר בטח בנבואה ששלטונו ייכון כל זמן שיער בירנם לא יזוז. מול היריקות, יער שלם - מאות אלפי הנעדרים מהקלפיות - מתחיל לזוז. החלטת לפיד היא חלק מהיער. במקום להסתתר מאחורי חוקים שייפסלו, מוטב שבנימין נתניהו יבין שזמנו בשלטון עומד לפוג.

Read this article in English: Back to the ballot box

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות