כשאתם תהיו המסתננים

כשקראתם על החוקים החדשים, המצמצמים את זכויות האדם בישראל, בוודאי חשבתם לעצמכם: טוב, זה רק במה שקשור לערבים (ולאפריקאים) - בדברים אחרים הכל יהיה בסדר. אמנם, חוק האזרחות פוגע קשות בזכות של האזרחיות והאזרחים הערבים למשפחה, חשבתן, אבל זה הכרחי בשביל לשמור על הביטחון; נכון שחוק המסתננים הופך פליטים לפושעים רק כי הם בישראל, אבל זה הכרחי כדי לשמור על הרוב היהודי; אלה חוקים לא דמוקרטיים, שלא זו בלבד שאינם מגינים על השוויון - הם אפילו יוצרים אפליה, אבל הם נדרשים כדי להגן על המדינה היהודית. ומשום שהרוב היהודי בראש מעייניהם של הממשלה, הכנסת ובית המשפט העליון, הרי שהחוקים הלא דמוקרטיים האלה לא ישפיעו לרעה עלינו, היהודים בציון. ובכן, חשבו שוב.

הנשיא המיועד של בית המשפט העליון, אשר גרוניס, מבהיר בעתירה נגד חוק האזרחות, כי הוא מתנגד עקרונית להרחיב את המשמעות של זכויות שנזכרות בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מכיוון ש"התוצאה עלולה להיות זילות של הזכויות החוקתיות". כך הזילות לא נמצאת בקביעתה של השופטת נאור בפסק הדין הזה - ולפיה יש לאזרח זכות לחיי משפחה, אבל מי אמר שהיא חייבת להתממש בארצו - אלא בקבלה של הזכות לשוויון ולמשפחה כחלק מכבוד האדם וחירותו. עולם הפוך.

אתמול פינתה המשטרה - בכוח שלא נדרש - את המאהל בשכונת התקוה, שהיה מאהל מחאה אבל גם מקום המגורים של המוחים, שפשוט אין להם בית. בשונה מהמוחים שנטו אוהל סמלי והתקפלו לבתיהם בסוף הפרק הזה של המחאה, נשארו כמה מאהלים שהיוו מקום מגורים לאלה שאין להם לאן ללכת. אבל עיריית תל אביב, ירוקה שכמותה, דואגת ל"ריאה הירוקה היחידה העומדת לרשות תושבי השכונה", ולכן עמדה בתוקף על הפינוי.

כשדרי המאהל עתרו נגד הפינוי, בטענה שהתושבים דווקא תומכים בהם ובמאבקם, כי זו פגיעה בזכות המחאה שלהם, אבל בעיקר כי מתוקף פקודת העיריות, העירייה - ולא רק משרד השיכון - מוסמכת ואמורה "לספק שיכון למעוטי אמצעים", הם נדחו על ידי בית המשפט. הסיבה: עקרון השוויון שהרשות מחויבת בו, וכדי "לא ליצור מצב של אפליה לטובה של מי שבחר לגור במאהל, מול מצבו של מחוסר דיור אחר, שלא עשה דין לעצמו והקים אוהל על שטחו של פארק ציבורי".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

קראתם נכון: מדובר על הזכות לשוויון בחוסר קורת גג, הזכות לשוויון בין כל אלה שאין להם דבר. השופטת אביגיל כהן גם קולעת להיגיון של השופטת העליונה נאור, כשהיא קובעת כי "זכותו של אדם למקום מגורים... אין משמעה הזכות למגורים בתל אביב דווקא". אולי יהיה אדם תושב בעיר אחת, יגור בעיר שנייה ויקים משפחה במדינה שלישית - אז תתקיימנה כל זכויותיו לפי הפסיקה הישראלית העדכנית.

כבר השופט אהרן ברק עשה שימוש לרעה בעקרון השוויון, כאשר פסק ב-2004 שעובדים סוציאליים שלא קיבלו את משכורתם במשך יותר משנה (!) בגלל גירעון של העירייה, לא יוכלו לקבל אותה ישירות ממשרד הרווחה, כי תהיה זו פגיעה בשוויון של שאר עובדי העירייה שאינם מקבלים משכורת; שש שנים קודם רוקן השופט מישאל חשין מתוכנו את מושג השוויון המהותי, כשהסביר שלא בטוח ששירותי דת מוסלמיים צריכים לקבל את אותם תקציבים כמו שירותי דת יהודיים.

ככה שאל תהיו בטוחות ובטוחים כל כך. השופט אדמונד לוי מצטט את הפרופ' גואלטירו פרוקצ'יה, שכותב כי "השיטה המשפטנית כולה היא בבואה של החברה, ואם החברה משתנית, ממילא משתנית השיטה המשפטית, לטוב או לרע... רק הכוחות הפנימיים של החברה יכולים למנוע את הידרדרותה". כשהשלטון איננו מוגבל, כששוויון חל רק על מי שמוצא חן בעיני בית המשפט - "מסתננים" שאפשר לעצור לשלוש שנים בלי משפט יכולים בקלות להיות כאלה שהסתננו לפארק ציבורי, כדי למחות ולישון בו.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5