יצחק לאור: חוק האזרחות: המוגלה של האפליה - דעות - הארץ
מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

חוק האזרחות: המוגלה של האפליה

החלטת בג"ץ בעניין התיקון לחוק האזרחות סיימה פרק בחיי הדמוקרטיה הישראלית. בית המשפט העליון כבר אינו רוצה להגן על אזרחי המדינה הערבים. גזענים ביציעי הכדורגל, הצווחים "מוות לערבים", עדיין לא קרעו שום אם מילדיה; השופט אשר גרוניס וחבריו הכשירו עכשיו את הגירוש, ואת העניין הזה תצטרך נציגותם של אזרחי ישראל הערבים להביא לקהילה הבינלאומית.

על התיקון שעכשיו קיבל את אישור הבג"ץ, כתב לפני יותר משש שנים מו"ל "הארץ" עמוס שוקן: "לכאורה התיקון לחוק האזרחות הוא שוויוני. הוא מונע מבחור מחיפה לשאת נערה מרמאללה ולחיות עמה בחיפה ואינו מבחין בין יהודי לערבי. אבל ברור שאין הוא שוויוני: יהודים כמעט שאינם מתחתנים עם פלשתינאיות" ("האם ישראל רוצה שלום?" "הארץ" 5.5.2005).

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

כעבור שלושה ימים, בתגובה היסטרית, הוקדש כל עמוד הדעות של "מעריב" להתקפה פרועה על שוקן ועל מאמרו. רק תגובה אחת מהחמש ראויה בכלל לציטוט, זו של מחבר ספר הלימוד הבסיסי למשפטנים ("המשפט הקונסטיטוציוני של מדינת ישראל"), פרופ' אמנון רובינשטיין:

"לכל מדינה - גם ללא חוק - יש זכות למנוע הגירה כלשהי ממדינת אויב או משטח אויב. האם ישראל צריכה להתיר הגירה מסוריה? ודאי שלא. האם אנגליה, בעת מלחמת העולם השנייה, היתה חייבת להתיר הגירה מגרמניה, או אפילו ממדינות חסות של גרמניה? ודאי שלא. מדוע אין כלל זה חל על ישראל? נכון, הרשות הפלשתינית אינה מדינה, אך אם איסור הגירה חל לגבי מדינת אויב הוא חל שבעתיים על רשות אויב". לאחר מכן, פירסם רובינשטיין דברים ברוח זו במסגרת מאמר אקדמי מלומד, שהרחיב את הטענה בעזרת המוני מובאות, ואחר כך ישב בראש הוועדה להכשרת השרץ.

מדוע ראוי לצטט את רובינשטיין? משום שהיה ח"כ במרצ - המפלגה החשובה האחרונה של השמאל הציוני - עד פרישתו מהכנסת ב-2002, משום שדבריו שימשו את גרוניס בפסק הדין שלו, ומשום שרובינשטיין הוא חבר בכיר ב"קהילה הפרשנית" של המשפט הישראלי, קהילה שנחה בשקט על שמריה משך שמונה השנים, מאז החל התיקון את דרכו כ"הוראת שעה". גם עכשיו אין היא מגיבה ואין סביבתה האינטלקטואלית מגיבה. הגירוש הקרוב של אלפים ייעשה מתוך שתיקה שבהסכמה מצד המחנה הנאור. לא מפני כבוד הבג"ץ עולה דממה מהצד הזה, אלא מפני ש"הרוב היהודי" הוא מכנה משותף אידיאולוגי לרוב הגדול של הישראלים, ופסק הדין הזה הוא הסימפטום של טיעוני ה"דמוגרפיה".

אבל כדי להפלות את האזרחים הערבים של ישראל, רובינשטיין התעסק בתושבי השטחים, שכלל אינם חיים במדינת אויב. הם חיים בגטו ישראלי, בנטוסטאן (בלי הזכות, שהתקיימה בדרום אפריקה, להתפרנס אצל האדונים). מדינת ישראל על שטחיה היא בת 64. אבל מדינת ישראל, גם בפסיקה הזאת, היא ישות דמיונית שחיתה רק 19 שנים. הזמניות היא הזייה. אצל המשפטנים היא תחבולה צינית.

את גירוש הנשים והילדים מבתיהם תבצע מדינה שמעולם לא הכירה בשוויון לפני החוק של אזרחיה הערבים. זו היתה הסיבה האמיתית להימנעות מכתיבת חוקה. זה היה הפצע. עכשיו זו כבר המוגלה.

Read this article in English: Arabs have never been equal before the law




פרוייקטים מיוחדים