ישראל עצמאית? לא ממש

כמו שותפים ותיקים למסע בן אלף מייל שהחל בצעד אחד, התכנסו באחרונה כל שגרירי ישראל לשעבר בסין ועמיתיהם הסינים ששירתו בישראל. הם עשו זאת באמצעות שיחת ועידה, שחיברה בין ירושלים ובייג'ין, ובה נורתה יריית הפתיחה לחגיגות שיתקיימו השנה בשתי המדינות לציון 20 שנה לכינון היחסים הדיפלומטיים.

זה היה מופע נוסטלגיה רווי אמוציות, העיד אחד הנוכחים. "התרגשנו כמו ילדים", אמר אחר. הם נזכרו בחזון הנדיר של דוד בן גוריון, שראה בסין מעצמת-על עתידית; הם דיברו על האהדה שרחש המנהיג המהפכני סון יאט-סן לתנועה הציונית; הם התרפקו על המזימות, התרגילים והביקורים החשאיים שקיימו ראובן מרחב מצד ישראל, ויאנג פוצ'אנג מסין, ואשר הובילו לכינון היחסים; והם העלו על נס את הביקורים ההיסטוריים של יצחק רבין בסין, ב-1993, ושל הנשיא ג'יאנג זמין בישראל, ב-2000 - בבחינת היינו כחולמים.

לאחר 20 שנות יחסים יכולים הענק הסיני - הכוח הכלכלי השני בעולם - והגמד הישראלי, שאוכלוסייתו כגודלה של שכונה ממוצעת בשנחאי, להביט אחורה בחיוך: הסחר ההדדי, שעמד ב-1992 על 60 מיליון דולר, מגיע לכ-8.5 מיליארד. יותר מאלף חברות ישראליות פועלות בסין במגוון תחומים. בשנתיים האחרונות נחתמו שורה של הסכמים חשובים, בהם הסכמי מו"פ תעשייתי, הסכמים בתחום המים, הביוטכנולוגיה, והפרמצבטיקה. הוקמה קונסוליה בגואנגז'ו שבדרום, ויש תוכניות לפתוח עוד אחת בצ'נגדו, בירת סצ'ואן שבמערב. את עוצמתם המחישו הסינים גם בישראל, שבה בנו את מנהרות הכרמל, חברה סינית - כימצ'יינה - רכשה בעסקת ענק את מכתשים אגן, חברות כימיקלים פתחו כאן מרכזי מו"פ, וחברות אחרות מתעניינות בהקמת קו הרכבת לאילת.

בשתי המדינות מדברים על שותפות הדוקה בין "שני עמים בעלי תרבות עתיקה והיסטוריה טראומטית ועטורת גבורה". אלא שלא הכל מחויך וחיובי בשותפות הזאת: סין תומכת בעקביות בתוכנית הגרעין האיראנית ופועלת לסיכול הסנקציות הבינלאומיות. היא שותפת הסחר הגדולה ביותר של איראן ואחראית גם לזליגת נשק מסוכנת: טילים שסיפקה לאיראן ולסוריה הגיעו לחיזבאללה ולחמאס, וגרמו בישראל לאבידות בנפש. "הסינים סבורים שהשואה משבשת את תפישת הישראלים ביחס לאיראן והופכת אותם לפרנואידים", אומר משקיף בכיר.

סין היתה מהמדינות הראשונות שכוננו קשרים דיפלומטיים מלאים עם הפלסטינים. בכל ההצבעות באו"ם היא נוהגת להתייצב נגד ישראל, ובהתאם גם תמכה ביוזמת העצמאות הפלסטינית באו"ם.

הסינולוג פרופ' יצחק שיחור אומר כי החיבור הסיני-ישראלי התבסס בראשיתו במידה רבה על ההערצה הסינית הפרימיטיבית ל"גניוס היהודי", יחד עם האמונה שיש בידי ישראל ו"שלוחתה היהודית" בוושינגטון כדי לקדם את האינטרסים האסטרטגיים של בייג'ין; החיבור גם התבסס על האמונה הישראלית השחצנית-משהו בכיבוש השוק הסיני האין-סופי ובשינוי מאזן התמיכה הבינלאומי בישראל.

אלא שבעשור השני של היחסים אירעה "דה-מיסטיפקציה" הדדית: ישראל התפכחה מהאשליה שתצליח לשנות את מדיניות החוץ הסינית, ואילו סין הבינה שארה"ב מנהלת את ישראל, ולא להיפך. ההתפכחות היתה כואבת במיוחד בפרשת מטוסי הפלקון, שגרמה ב-2000 למה שהוגדר כ"משבר החמור בתולדות ישראל-ארה"ב": ממניעים של תחרות מסחרית אילצה וושינגטון את ישראל לבטל את עסקת הענק למכירת מטוסי הביון לסין. הסינים ניתקו בתגובה כל מגע עם שגריר ישראל בבייג'ין. הפרשה הותירה משקעים עמוקים - עד היום לא מתקיימות שום עסקאות ביטחוניות בין המדינות. ישראל קיבלה שיעור יקר על גבולות כוחה ועצמאותה, ועל תלותה המוחלטת בארה"ב. היום, כשהצמד נתניהו/ליברמן מבקש לקרב את סין והודו על חשבון אירופה ואובמה ה"לא רלוונטים", מוטב שיופנם השיעור המהדהד הזה.

Read this article in English: Chinese lessons

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות