רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פוטין שלנו, פוטין שלהם

פוטין שלנו שונה מפוטין שלהם. פוטין שלהם הוא ראש ממשלה השואף להיות נשיא, בעוד פוטין שלנו הוא שר חוץ השואף להיות ראש ממשלה. פוטין שלהם הוא מדינאי כוחני ויהיר, המשרת את האינטרסים של רוסיה, בעוד פוטין שלנו הוא פוליטיקאי כוחני וציני, הפוגע באינטרסים של ישראל.

פוטין שלהם הוא צאר מודרני, ואילו פוטין שלנו הוא גרוטסקה של צאר. פוטין שלהם מעניק למולדתו סוג בעייתי של עוצמה, ואילו פוטין שלנו מחליש את מדינתו באופן חמור. הוא משבש את יחסינו עם ארצות הברית ומחבל ביחסינו עם אירופה ויוצר בעולם את הרושם שכולנו בריונים. פוטין שלנו הוא אות של קלון המוטבע במצח של מדינת ישראל.

בראש ובראשונה, פוטין שלנו הוא בושה לליכוד. שום תירוצים לא יעזרו: הליכוד היה אמור לעשות כל מאמץ כדי להקים ממשלה שלא תהיה תלויה בחסדי הימין הקיצוני. הליכוד לא עשה זאת. הוא העדיף חיי אימה עם ישראל ביתנו על חיים משותפים עם קדימה.

ואולם פוטין שלנו הוא גם בושה לקדימה. כידוע, יו"ר האופוזיציה היא יציר כפיו של פוטין שלנו. במשך שנים היא ניהלה אתו רומן פוליטי חשאי, וגם היום היא נזהרת שלא להתעמת אתו חזיתית. גם הליכוד וגם קדימה, במעשיהם ובמחדליהם, הפכו את פוטין שלנו לציר המרכזי של המערכת הפוליטית הישראלית. הם לא נידו אותו ולא הרחיקו אותו, אלא אפשרו לו לעלות ולהיות לממליך המלכים של ישראל.

פוטין שלנו הוא בושה לתקשורת. גידי וייץ פירסם ב"הארץ" לפני חמש שנים תחקיר מדהים על שר החוץ. מוטי גילת עשה את שלו שוב ושוב. קבוצה קטנה של עיתונאים התריעה בלא הרף על הנגע הפוטיניסטי הפושה בארץ. אבל ככלל, התקשורת הישראלית בשנים האחרונות מראה סלחנות מוזרה כלפי איש העסקים הקפריסאי, שסחר בעץ, ביין וברובלים. היא איננה ממקדת בו אש כפי שמיקדה אש באריה דרעי, באהוד אולמרט, באהוד ברק ובבנימין נתניהו.

שר החוץ ליברמן בפגישה עם ראש ממשלת רוסיה פוטין, שלשום במוסקווה. הסיטואציה מזכירה את הצהרות התמיכה במובארק בימי ההפגנות בקהיראי-פי

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

כך גם מערכת המשפט. באוגוסט 2009 העבירה המשטרה לידי פרקליטות המדינה את תיק אביגדור ליברמן. כשנתיים וחצי חלפו, עד שהתיק הממוסמס הגיע השבוע לשימוע. כעת נאמר, שייתכן כי יחלפו חודשים עד שהפור ייפול. גרירת הרגליים הזאת איננה מובנת ואיננה מתקבלת על הדעת. בהעדר הכרעה - לכאן או לכאן - פרשיות פוטין מזהמות את התהליך הדמוקרטי בשיקולים לא ענייניים ובמניעים זרים.

פוטין שלנו הוא בושה לעלייה הרוסית. מיליון העולים שעלו מברית המועצות ומחבר המדינות השביחו את ישראל בכל תחום - מדע, טכנולוגיה, רפואה, תעשייה, מוסיקה, אמנות. אבל העלייה המרשימה והאיכותית תרמה תרומה שלילית לחיים הפוליטיים בישראל. כאשר היה עליה לבחור בין דמוקרט הגון ונבון כנתן שרנסקי לבין תעתיק נלעג של פוטין - היא העדיפה את השני. לכן מאות אלפי עולים משכילים שנמלטו מהרודנות אל החופש מיוצגים היום בכנסת על ידי ידידם של רודנים, המסכן את החופש.

ואולם פוטין שלנו הוא גם בושה לאליטה החילונית הוותיקה. בכל פעם שהוא חש כי שנאת הערבים מיצתה את עצמה, המתנחל מנוקדים מציע לשבט החילוני כמוסות מורעלות של שנאת חרדים. פעם אחר פעם השבט החילוני נופל בפח. הוא משלה את עצמו, ששומר הסף הכוחני יגונן עליו מפני יהדות התורה וש"ס. כך, באמצעות מניפולציה שקופה, מצליח הלאומן הקיצוני לזכות לאהדה וסלחנות של חילונים רבים.

השורה התחתונה מבישה. גם בעולמו של פוטין שלהם וגם בעולמו של פוטין שלנו מושג המפתח הוא כבוד. כבוד אישי, כבוד לאומי, כבוד בינלאומי. אבל פוטין שלנו אינו מנהיג של כבוד, אלא מנהיג של אי כבוד. הוא פוגע פגיעה אנושה בכבוד ובעוצמה של מדינת ישראל. הגיעה השעה שהישראלים יסירו מעליהם את הקלון. פוטין? לא, תודה. לא אצלנו. לא במדינה היהודית-הדמוקרטית הזאת.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות