לעבוד בשביל "האויב הגדול ביותר של ישראל"

זה לא כל כך נורא להופיע בחברה אחת עם הניו יורק טיימס, העיתון הטוב בעולם, אם האלטרנטיבה היא ישראל-היום. יוסי שריד משיב לנתניהו

איזה מזל שאחמדינג'אד קיים, שבלעדיו היה "הארץ" עלול להיחשב כאויב העם, כ"אויב הגדול ביותר של ישראל".

אין לי מושג מיהו סטיב לינדי זה, עורך ה"ג'רוזלם פוסט", אך אין עוד ספק שהאיש בודה דברים מלבו, מהרהוריו. האם בדיותיו מתפרסמות גם בעיתונו? לינדי הוזמן לכינוס העולמי של נשות ויצ"ו בתל-אביב, וסיפר לבאות הכנס על שיחה פרטית שקיים לא מזמן עם ראש הממשלה. באותה שיחה אמר לו נתניהו, לפי עדות העורך, ש"אויביה העיקריים של ישראל הם הניו-יורק טיימס ועיתון הארץ". לא רק אמר אלא אף נימק: "שני העיתונים קובעים סדר יום לקמפיין אנטי-ישראלי בכל העולם". (לחצו להאזנה. איכות בינונית)

הלילה התפרסמו הדברים, ופתאום מתברר שלא היו ולא נאמרו; עורך הג'רוזלם פוסט חוזר בו כהרף עין: "זו היתה אינטרפרטציה שלי, ראש הממשלה מעולם לא השתמש בלשון זו". והאיש הזה הוא עורך עיתון, אחראי וערב לאמינות המידע. הוא סתם דמיין לעצמו תוכן של שיחה; הוא סתם הלעיט את ציבור המאזינות בקש ובגבבה.

גם נתניהו עצמו מיהר ושיגר הודעה מהולנד – להד"ם. אלמלא הרבה להכחיש – אין יממה בלי שתיים-שלוש הבהרות והכחשות – אפשר שהיינו מאמינים לו יותר. עם כל כך הרבה ברווזים בבריכה, קשה שלא לשמוע אותם מגעגעים מהלשכה.

האמת היא, שהאמירה המוכחשת דווקא נשמעת טבעית לבעליה. היא מתאימה לאמירות קודמות כמו "הם מפחדים" או "השמאל כבר מזמן שכח מה זה להיות יהודי", ולרגע היה נדמה שנתניהו משלים את הסידרה. הוא אמנם הביע בעבר חרטה על הנבזויות הקטנות הללו, אך הייצר גובר עליו ומשיאו שוב ושוב: האוייב הוא תמיד מבית, ולו רק ניתן היה להיפטר ממנו תחילה, או אז המאבק עם האוייבים מבחוץ היה הרבה יותר קל ופשוט.

איני מוסמך לדבר בשם "הארץ", על כן אדבר בשמי: זאת גאווה גדולה בעיני לשרת כאופוזיציה עקרונית יחידה לממשלת נתניהו-ליברמן-ישי-ברק; לחלום ולהיאבק על ישראל אחרת, שאינה כובשת, שאינה מושחתת, שאינה רודפת מיעוטים, שאינה גזענית, שלא אוכלת את ענייה ואת אנשי המעמד הבינוני שלה. זה החלום שלנו, וממש לא אכפת לנו שזה גם הסיוט של נתניהו.

כבר ספגנו בחיינו השמצות גרועות מזו: זה לא כל כך נורא להופיע בחברה אחת עם העיתון הטוב בעולם. אם נגזר עלינו לבחור בין הניו-יורק טיימס לישראל-היום, כי אז בחרנו. חשובה לנו עד מאוד כתיבתם של רוג'ר כהן, תומס פרידמן וניקולס קריסטוף – כולם ידידי ישראל ונאמני חלומה, אם כי לא חסידים מושבעים של ביבי ושברו.

מסכימים עם שריד? עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות אליכם



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות