רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבא יהדות ואמא דמוקרטיה

טוב עשה בני קצובר, שהבהיר מעל דפי עיתון זה את הדברים שיוחסו לו בעניין הוויתור על הדמוקרטיה ("דמוקרטיה כהלכתה", 20.1). אלא שההבהרה משפרת רק את הסגנון הבוטה שיוחס לו קודם, ואינה מפחיתה כהוא זה מהסכנה שבדבריו.

אם לסכם את טענתו, היישום של תפישת העולם הדמוקרטית יפגע ביכולת לשמר, שלא לדבר על לקדם, את הזהות היהודית של מדינת ישראל, ולכן צריך לוותר על הדמוקרטיה לטובת היהדות (בניסוחו: "להעדיף את 'היהודי' על פני 'הדמוקרטי' כל אימת שיש התנגשות 'ערכית' בין השניים"). כדי לחדד את משמעות הדברים כדאי להציג כמה שאלות מעשיות: האם פירוש הדבר שקצובר ודומיו יתמכו בחוקים שיקבעו מכסת ילודה לנשים ערביות, במטרה למנוע פגיעה במאזן הדמוגרפי? ואולי, בשלב הבא, יתמכו קצובר ודומיו גם בהרג תינוקות ערבים שמשפחתם לא עמדה במכסה (בדומה לפרעה המקראי, שאף הוא חשש מהטיית "המאזן הדמוגרפי" לטובת היהודים)? יש לקוות שלא, אבל הצעה היפותטית כזאת היא בדיוק המשמעות של "להעדיף את היהודי על פני הדמוקרטי" בכל מקרה של התנגשות בין שני הערכים.

עם כל הביקורת על השקפת קצובר, יש להודות שדבריו הם תמונת ראי לדברים שאמרו לפניו כמה מראשי השמאל הקיצוני. גם הם הניחו שקיימת סתירה מהותית ומובנית, וממילא צורך בהכרעה "ברורה", בין מדינה יהודית לדמוקרטית. הם ביקשו הכרעה, וקצובר ודומיו מספקים אותה; מה לעשות, לא בכיוון שאליו שאפו מבקשי ההכרעה משמאל, אלא בדיוק לפי הנחת היסוד שלהם.

מי שלפי השקפת עולמו העולם צריך להישען על "חד-נס" (בניסוחו של זאב ז'בוטינסקי), דגל אחד שרק אותו יש להרים, אכן צודק בבקשו להכריע בין יהודית לדמוקרטית. אבל במציאות האנושית המורכבת יש כל הזמן מתחים בין זהויות וערכים. כל אחד מאתנו הוא אדם בפני עצמו, בעל צרכים משלו, אבל גם בן זוג, הורה, ילד, חבר ואזרח, הנדרש לאזן כל הזמן בין מכלול הזהויות הללו והתביעות העולות מהם. האם בשל חשיבותה של אחת מהזהויות הללו יעלה בדעתו של מי מאתנו לוותר על כל יתר הזהויות?

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הפרשנויות והטורים אל הפייסבוק שלכם

אדרבה, אפשר להתייחס למתח בין יהודית לדמוקרטית כמו לילד שיש לו שני הורים, שלכל אחד מהם השקפת עולם משלו; הילד אוהב את שניהם וזקוק לשניהם להתפתחותו התקינה, ובכל זאת הוא נתבע כל העת לבחור באחד מהם: אבא יהדות או אמא דמוקרטיה. אין זה מתכון רצוי להתפתחות נפשית תקינה.

גם החיים הציבוריים מלאי מתחים בין ערכים שונים: חופש העיתונות וצנעת הפרט, שגשוג כלכלי וצדק חברתי, וכדומה. חברה שתבקש להעדיף כל הזמן רק אחד משני הקצוות תדון את עצמה לאומללות. למעשה, אין שום חברה רצינית שתרצה בכך. מדוע אפוא עולה התביעה הזאת רק ביחס למתח שבין יהודית לדמוקרטית?

הדרך הראויה היא להתייחס למתח שבין יהודית לדמוקרטית כאל מתח שבין שני ביטויים של ערך כבוד האדם: כבוד האדם האוניוורסלי וכבוד האדם היהודי, הזכאי לריבונות מדינית ותרבותית. טבעי שיהיו מתחים בין הביטויים הללו. כל מקרה של מתח כזה יש לבחון לגופו ולהשתדל לבחור בפתרון שיגרום מינימום פגיעה בשני הערכים החשובים הללו גם יחד. בסופו של דבר, יש ערך אוניוורסלי בכך שלבני אדם תהיה גם זהות פרטיקולרית, שאותה יוכלו לעגן במסגרת ריבונית.

Read this article in English: Father Judaism and mother democracy



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות