מקח וממכר במטכ"ל

יו"ר ועדת הכנסת לביקורת המדינה, ח"כ רוני בר-און, יוביל הבוקר בוועדה דיון חשוב בבעיה המסרבת להיפתר: איך ממנים את הקצונה הבכירה בצה"ל. לדיון זומנו שר הביטחון, הרמטכ"ל והמזכיר הצבאי של ראש הממשלה, יוחנן לוקר, שהמבקר הסתייג בשעתו מקידומו לדרגת אלוף לצורך תפקידו. לוקר כבר הודיע שייאלץ להיעדר, כי עליו להימצא ליד בנימין נתניהו. בר-און, המייצג המובהק ביותר - והיחיד כמעט - של אופוזיציה לוחמנית לנתניהו ולממשלתו, לא ירפה.

דו"ח המבקר, שפורסם לפני שנה וחצי, צייר בצבעים קודרים את סביבת המקח וממכר של מינויי האלופים. זו, בחריגים מעטים, חלקתם הבלעדית של הרמטכ"ל ושר הביטחון. רוב הזמן השאלה היחידה היא, האם יתגוששו ורק אז יתפשרו, או שמא יכרתו ביניהם עסקה גדולה שתקצה נתחים לשניהם. להמחשת החשיבות של הסוגיה די לחזור 40 שנה לאחור, לתחילת כהונתו של הרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר.

על הפרק עמד, בין השאר, מינוי אלוף פיקוד הדרום, כאשר אריאל שרון ימאס בתפקיד, לקראת תחילת 1974. בעיני אלעזר, המועמד הטבעי לתפקיד היה סגנו באגף המטה, תת-אלוף הרצל שפיר. כהכנה לקבלת הפיקוד, קידם אותו אלעזר לתפקידו הראשון כאלוף, כראש אגף כוח אדם. במקביל הועיד אלעזר את תא"ל שמואל גורודיש-גונן, מפקד האוגדה הצפונית 36, לפיקוד הצפון, ומינה אותו לתפקיד ראשון כאלוף בתור ראש מחלקת ההדרכה.

שפיר היה הקצין המנוסה ביותר במלחמת תנועה בסיני - קצין אג"ם באוגדת חיים לסקוב ב"קדש" וסגנו של ישראל טל באוגדה במלחמת ששת הימים. כעוזר ראש אג"ם, שריכז את עבודת המטה על הקמת קו בר-לב והירבה לבקר בקו, הסתייג שפיר מהזנחת תוכניות ההגנה. שפיר אמר פעם, כי לשרון היו 10 תוכניות התקפה למקרה שהמצרים יחדשו את האש, ואף לא תוכנית הגנה אחת. כששפיר בא לפיקוד הדרום היה בדעתו לשנות מיד את היערכות חזית סיני למלחמה.

אבל בקיץ 1973, כאשר שרון הקדים לפתע את פרישתו כדי להספיק להיבחר לכנסת, האמינו הכל שהמלחמה בדרום רחוקה. אלעזר ביקש משפיר, מארגן מעולה, להישאר לזמן מה באכ"א, ולנצח על קיצור שירות החובה, שהוארך לשלוש שנים לאחר מלחמת ששת הימים. מגמת קיצור השירות היתה מסייעת לשר הביטחון משה דיין ולמפלגתו, בראשות גולדה מאיר, להופיע בבחירות כמי שמיטיבה עם הנוער ומרתיעה תוקפנות ערבית כאחת. תוכנית המינויים שונתה, גורודיש - שלחם בסיני בששת הימים כמפקד חטיבה 7, אך לא היה בקי דיו בשטח - מונה לאלוף פיקוד הדרום. את המחיר שילמה מדינת ישראל ב-6 באוקטובר.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הפרשנויות והטורים אל הפייסבוק שלכם

מינוי אלופים אינו יכול להישאר עסק פרטי של שר הביטחון ושל הרמטכ"ל. אהוד ברק, במיוחד, משהה מינויים משיקולים תמוהים: בתקופת גבי אשכנזי כרמטכ"ל סירב ברק במשך יותר משנה לאשר מינוי של מתאם הפעולות בשטחים, בתקווה שאשכנזי ייכנע ויסכים לקדם לדרגת אלוף שניים מהתא"לים בלשכת ברק, ולא רק אחד.

למינוי מנכ"ל לתעשייה האווירית, שר הביטחון זקוק להסכמה של שר האוצר ובפועל גם להסכמת יו"ר ועד העובדים, ח"כ חיים כץ. נשיא בית הדין הצבאי לערעורים נבחר בוועדה שאין בה רוב לשר ולרמטכ"ל, אלא למשפטנים, אבל מפקדי זרועות ואלופי פיקודים מתמנים בהליך חשאי של תן-וקח, בלא שקיפות ובלא בקרה.

זהו מצב המשווע לתיקון למרות האזהרה השגורה מפני פוליטיזציה - כאילו שר הביטחון אינו פוליטיקאי. השיקולים והנימוקים במינוי אלופים, רובד הקצונה (בקבע או במילואים) שממנו יבוא גם הרמטכ"ל הבא, צריכים לעמוד לנגד עיני ועדת השרים לביטחון, תת-ועדת החוץ והביטחון, מבקר המדינה, והציבור, שאסור לו לתת אמון עיוור ושאנן בראשי הממשלה ובמערכת הביטחון.

Read this article in English: Horse traders and generals

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות