רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

השאירו את מיגרון

בחילה עזה עולה ומאיימת לחנוק את הגרון לנוכח "הצעת הפשרה" שמציע ראש הממשלה לפולשים במיגרון. קשה לאתר מה בדיוק גרם לה. האם זו העובדה שראש הממשלה שוב נכנע למתנחלים? האם ההכרה בחולשתו של צה"ל - זה שיכול כנראה לתקוף את איראן, אבל לא מצליח להטיל את ריבונותו על קומץ מתנחלים? ואולי הבחילה היא סימפטום למחלה אנושה שנמשכת עשרות שנים ומטופלת באספירין?

נדמה שההסבר טמון הפעם במקום אחר. ההצעה שלפיה אנחנו, משלמי המסים, נממן תשתית חדשה לפולשים באתר שמרוחק כמה מאות מטרים מזירת הפשע, ורק אז, כעבור שנתיים, שלוש או חמש שנים, יבחנו המתנחלים את האופציה לעבור לאתר החדש - איננה הצעת פשרה למתנחלים. זהו משא ומתן עם בג"ץ. מין מוצא של כבוד למוסד המשפטי העליון של מדינת ישראל, שימחל על כבודו ויבין שאיננו מסוגל למלא עוד את התפקיד שנטל על עצמו: להיות בג"ץ גם של תושבי השטחים, יהודים וערבים, וגם של מדינת ישראל.

הפשרה מכילה לכאורה איום על המתנחלים. אם ידחו אותה ייהרסו הבתים במיגרון עד 31 במארס, כפי שהורה בג"ץ. אבל בהתחשב בהתנהגות המדינה עד כה זהו איום סרק, ובכל מקרה מולו מציבים המתנחלים ושלוחיהם בכנסת איום משמעותי יותר: חקיקה שתכשיר את המאחז העבריין, בתוספת נקמה פוליטית בנתניהו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

ובינתיים, בין אם יאשר בג"ץ את הפשרה - אם אכן תושג - ובין אם יפעילו הח"כים מן הימין את נשק החקיקה, בג"ץ כבר היה לקורבן, ומרותו נשחקה באופן כמעט חסר תקנה. הפיקציה המשפטית שמלווה את "שלטון החוק" בשטחים ימיה כימי הכיבוש. פתיחת הבג"ץ בפני האוכלוסייה הפלסטינית לא יכלה להסתיר את ערוות המציאות המשפטית שבה מתקיימות שתי מערכות משפט שונות, האחת לפלסטינים והשנייה ליהודים.

המשפטן אמנון רובינשטיין טבע את המונח "משפט המובלעות" כדי לתאר את הנכלול המשפטי שאיפשר להחיל את החוק הישראלי על היהודים בשטחים ולא על כל האוכלוסייה. גם המונחים הכמו-נורמליים כמו "הפקעה לצורכי ציבור" ו"תפיסה לצורכי ביטחון" עברו את מבחן בג"ץ כמעט ללא עפעוף, חוץ מבג"ץ אלון מורה. בית המשפט היטיב לשחק את המשחק, שבמסגרתו עליו לעטות על שלטון אי-החוק בשטחים כסות חוקית, ולא להתערב היכן שמוקשים מדיניים עלולים להתפוצץ בפניה של הממשלה.

בכך הפך את עצמו המוסד המשפטי העליון של מדינת ישראל - זה שמחייב כל אזרח - לבובת משחק בידי המתנחלים. אבל לבד מכמה משפטנים בעלי מצפון, החברה הישראלית לא הוטרדה מכך. שהרי בכל הנוגע למתנחלים השטחים הם ארץ פלאות שבה הכל אפשרי. פלישה היא הפקעה "חוקית", מאחז הוא קניין מידי שמים, ובחוקיות ההתנחלות בג"ץ כלל אינו נוגע, הרי זה עניין להסדר מדיני, ובזה כידוע הוא אינו מוסמך לגעת אפילו במקל ארוך.

ולפתע מיגרון. פתאום סטירת לחי וטלטול כללי המשחק המוכר כל כך. בג"ץ נעים ההליכות עשה שריר והורה להרוס. לכאורה עוד מקרה של "הממזרים שינו את כללי המשחק ולא סיפרו לי", כפי שקונן סגנו של הנשיא ריצ'רד ניקסון, ספירו אגניו, אחרי פרשת ווטרגייט. אבל האמת רחוקה מכך. לא בג"ץ שינה את כללי המשחק בעניין מיגרון, שהרי הוא משתרך שנים אחרי תעלולי הממשלה ותירוצי משרד הביטחון, כשהוא מעניק להם בכל פעם אורכה חדשה. המתנחלים הם ששכחו, שכדי לשמור על בג"ץ "שלהם" הם צריכים מדי פעם גם להרים לו תרומה.

אבל עכשיו חיוני לשמור לפחות על כבודו של בג"ץ הישראלי, זה שיודע להטיל מוראו על אזרחי מדינת ישראל, שנהפכה ל"מובלעת" של מדינת המתנחלים. בג"ץ חייב לדחות את ה"פשרה" החדשה ולהודיע שהוא מושך את ידיו מפרשת מיגרון. להפסיק את התעלול כדי שלפחות לאזרחי מדינת ישראל יישאר בג"ץ הגון. תישאר מיגרון על כנה, ושעניינה יידון בבית הדין הבינלאומי. זה המקום היאה למעשה העבריינות הזה.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות