בית הספר היסודי שלנו בסוסיא הוא בית ספר קטן. יש בו שתי כיתות שבהן לומדים 35 תלמידים ותלמידות. הצוות מונה ארבעה מורים ומנהל, שהוא גם המורה לאנגלית. בית הספר נפתח בסוף שנת 2010. עד אז נאלצו ילדי האזור ללכת כל יום ברגל ארבעה קילומטרים לבית הספר הקרוב ביותר, או לגור אצל קרובי משפחה במהלך השבוע מבלי לראות את הוריהם, דבר שגרם לבעיות פסיכולוגיות קשות. אין ספק שלילדים הרבה יותר טוב לגור עם משפחותיהם וללמוד בבית ספר הסמוך למקום מגוריהם.

בבית הספר שלנו אין חשמל, אין מים זורמים ואין חצר משחקים. ובכל זאת התלמידים באים כל בוקר בהתלהבות. כשיגדלו הם רוצים להיות רופאים, שוטרים, מורים. למרות שבית הספר נמצא תחת שליטה ישראלית, לא ממשלת ישראל היא שהקימה אותו. הוא נבנה בעזרת ארגון ספרדי העוזר למובטלים (ASF), הארגון הפלסטיני "איחוד ועדות העבודה החקלאית", ותושבי המקום.

בית הספר היסודי שלנו הוא המבנה היחיד בסביבה בגודל של 100 מ"ר. כל תלמידיו גרים במערות. בבית הספר הקודם שניסינו להקים, השתמשנו בחמישה אוהלים. אנו חיים באזור גבוה וקר. אחרי שחדרו המים לאוהלים, סופה עזה העיפה אותם מהגבעה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות אליכם

גם בית הספר החדש שלנו עלול ליהרס בכל רגע, בלי סיבה מוצדקת. הוצא נגדו צו הריסה. המינהל האזרחי פירט כי צו ההריסה ניתן בין היתר מפני שהוא כולל "שירותים ניידים" וגם "בור מים", שחפרנו בידיים כדי שיהיו לילדים מים לשתות.

אם הממשלה הישראלית תהרוס את בית הספר, היא תמנע חינוך מילדינו. יותר ממחצית מהתלמידים יישארו בבתיהם ולא ילמדו יותר.

כל הילדים בעולם זכאים לחינוך. זכות זו מעוגנת במגילת זכויות האדם של האו"ם. אני מנסה להבין, מה תשיג ישראל מהריסת בית הספר? מהי עמדת שר החינוך הישראלי? מה דעתם של מורי ישראל? איך הם יסבירו לתלמידיהם את הריסת בית הספר הקטן שלנו בסוסיא?

הכותב הוא מנהל בית הספר היסודי בסוסיא