שוברים חינוך

צחוק עשה שר החינוך גדעון סער עם "שוברים שתיקה". כבר שנה שהארגון מנדנד לו שייתן גם לאנשיו להוביל ילדים מחטיבות הביניים לסיור בחברון, כמו עמותות הימין, ולבסוף הוא אישר. אבל בטרם עלה הילד הראשון על האוטובוס הראשון - באה המשטרה וביטלה את הסיור. כמה מפתיע.

סער הוא פוליטיקאי עקבי ובעל השקפת עולם מגובשת, והוא ידע היטב מה הוא עושה. מצד אחד, הוא באמת מאמין בכל לבו שהסיורים לעיר דוד, לאזור הקרב על כפר עציון, למערת המכפלה ולמוזיאון בבית הדסה, הם אבני דרך חשובות בגיבוש הזהות הלאומית והיהודית של תלמידי ישראל. מצד שני, הוא ער ורגיש לביקורת מצד הורים רבים בסביבתו החברתית והמעמדית. אלה מאוד לא מרוצים ממסלול הסיור. הם גם לא מרוצים מהעובדה שעמותה פרטית, ימנית-קיצונית, הממומנת על ידי בעל הון יהודי-אמריקאי, היא זו האחראית לעיצובם וחינוכם האידיאולוגי של ילדיהם, ובמיוחד בתחום הרגיש והשנוי במחלוקת של הסכסוך.

את הביקורת מתחו גם גורמים שונים המייצגים את העמדה ההומניסטית שוחרת השלום, ובראשם כמה ארגוני זכויות אדם. הנמרץ ביותר ביניהם היה, כאמור, "שוברים שתיקה", שדרש "לאזן את התמונה" באמצעות סיורים מודרכים משלו באותו מקום עצמו: היישוב היהודי בחברון.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הטורים והדעות ישירות אל הפייסבוק שלכם

דוברי "שוברים שתיקה" לא הרגישו, כנראה, איך הם מפילים את עצמם בפח. במקום לתבוע שמשרד החינוך יחדל לחלוטין להעביר סמכויות חינוכיות ולימודיות לגופים פרטיים בעלי עניין פוליטי מובהק וייקח אחריות בלעדית על תוכנית הלימודים, כולל סיורים לימודיים, הם ביקשו נתח לעצמם. כלומר דרשו שהתלמידים ייחשפו לא רק לשטיפת המוח המתנחלית, אלא גם לעדויות החיילים ששירתו בשטחים, ושהסיור לא יעבור רק בין קברי האבות ויקשיב לתיאורי הזוועות של הטבח בחברון, אלא גם יהיה עד להתעללות בפלסטינים וייחשף לעוולות הכיבוש.

התביעה הזאת נפלה לידי סער כמתנה. כל מה שהיה עליו לעשות הוא לציית לעיקרון השוויון ולאשר גם את הסיור של "שוברים שתיקה". מרגע זה ואילך, ניתנה לגיטימציה גורפת לכל תביעה דומה מצד כל ארגון אידיאולוגי שהוא - מעמותת אלע"ד ועד ל"כהנא חי". כל אחד והנרטיב שלו. בין אלה לאלה נותרה מערכת החינוך הממלכתית כאיבר מדולדל, ששאריותיו נקרעות לגזרים בין הגופים בעלי העניין.

וכך, משנה לשנה, יכתתו ילדי ישראל רגליהם בסיורים חווייתיים בארץ ובחו"ל. תחילה יזקפו את ראשיהם בגאווה לאומית בעיר דוד ויזילו דמעה יהודית בכותל, אחר כך יעברו בין המוצגים המפלילים את הפורעים שונאי ישראל במוזיאון בית הדסה וישתכנעו שמוכרחים להיאחז בכל רגב אדמה כי "בידוע עשו שונא ליעקב". אחר כך הם יתקבצו סביב קצין כריזמטי שישתף אותם בייסוריו המוסריים לנוכח הכיבוש, ויילכו בעקבות מדריך רגיש שיראה להם איך ילד בכיפה צבעונית רקומה משפיל פלסטיני זקן.

שנתיים אחר כך הם יצעדו עם דגל ישראל עצום בפרוורי ורשה, ישנאו פולנים ויישבעו לנקום בפלסטינים, אבל בסוף השנה ייפגשו עם אמנית ישראלית מעמותת "חוזרים לפולין", שמציגה בביאנלה בקרקוב, ועם נציג ארגון "הבונד המתחדש". לקראת הגיוס יעמדו במחסום עם נשות "מחסום ווטש" וייצאו ליום אימונים חווייתי בשטח עם המפקד לשעבר של יחידת המסתערבים, שהקים מרכז תרבות במגרון. וכל הזמן הזה המורים והמורות שלהם לא ידברו על פוליטיקה, כי בבית הספר אסור.

עד עתה התקדם תהליך הפקרת המערכת בידי גופים פוליטיים קיצוניים בזהירות יחסית. עתה פתח להם "שוברים שתיקה" דלת רחבה. לא נורא. ממילא כשהילדים האלה יתגייסו, יקבל את פניהם בצבא רב הבסיס, ויתקע לכבודם בשופר. עדיף שיהיו מוכנים.

Read this article in English: Breaking the Education Ministry



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות