לינדנשטראוס חי בלה-לה-לנד

כבר שנים נוהג מבקר המדינה להתפאר באנשים הטובים שעובדים במשרדו - רואי חשבון ועורכי דין שמבצעים את עבודת הביקורת. אבל עכשיו, לפי טיוטת הדו"ח של מיכה לינדנשטראוס בנושא אסון הכרמל, עולה החשד שיש במשרד מחסור קשה בכלכלנים שמבינים בכלכלה. כי אם היו שם כלכלנים ראויים, ואם המבקר היה מקשיב להם, הרי שלא היה מוציא תחת ידו טיוטת דו"ח כה מוטעית.

לפי הטיוטה מתכוון המבקר להטיל על שר הפנים אלי ישי ועל שר האוצר יובל שטינייץ "אחריות אישית" לאסון הכרמל, שבו קיפחו את חייהם 44 סוהרים, שוטרים וכבאים. כוונתו היא שפרסום הדו"ח ייצור לחץ ציבורי על שני השרים עד שייאלצו להתפטר, והוא ייכנס להיסטוריה עם אקורד סיום בלתי נשכח. המבקר יודע שאין דבר פופולרי יותר מאשר לכוון לראשם של גדולים וחזקים. כי במציאות הפופוליסטית שלנו מי שיזכה למחיאות כפיים הוא מי שיזרוק לזירת הגלדיאטורים שני שרים שידממו שם למוות, לקול צהלות ההמון.

רגע, אבל מה עם ראש הממשלה? הרי נתניהו מכהן גם כשר-על כלכלי, מעל לשטייניץ. אז מדוע הוא מחוץ לעסק? האם משום שהמבקר החליט לא לטפס כל כך גבוה, פן ייפול מהעץ?

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

בכל מקרה, לינדנשטראוס אומר ששטייניץ אשם, משום שלא העביר למערך הכיבוי את כל הכספים שדרש ישי: 500 מיליון שקל. אבל צריך להבין שדרישה זו הגיעה מצד ישי תוך כדי שנת התקציב, ולשטייניץ אין כספים מוחבאים מתחת למיטה. כל הכספים כבר תוקצבו לפי סדר העדיפויות שקבעו הממשלה והכנסת, ולא היו בהם 500 מיליון לשירותי הכיבוי.

בדיון שנערך בדצמבר 2009 אמר שטייניץ שהוא מוכן להעביר כסף למערך הכיבוי, בתנאי שתבוצע בו רפורמה. ואין דבר נכון מכך, כי כולם יודעים, וזה כתוב גם בדו"חות קודמים של המבקר, שמערך הכיבוי מנוהל רע, ואם יועברו לו כספים במצבו הנוכחי, זה סתם בזבוז נטו. אך בכל זאת, באמצע 2010 החליטה הממשלה להעביר 100 מיליון שקל (מתוך ה-500) למערך הכיבוי. כמה כבאיות נקנו בכסף הזה? אפס אחד עגול.

כדי להבין עד כמה הטלת האחריות של שטייניץ היא הזויה, צריך להבין שכל יום וכל שעה עומד שר אוצר מול דרישות של שרים לתוספות תקציב. והכל ראוי ומציל חיים. הנה שר התחבורה דורש תוספת להקמת מחלפים ולשיפור רמת הבטיחות בכבישים. וסגן שר הבריאות דורש תוספת מיטות בבתי החולים. ושר הביטחון דורש תוספת מיגון מפני טילים. אז לפי לינדנשטראוס, שטייניץ צריך לתת לכולם את מבוקשם, אחרת יהיה אחראי לתאונת שרשרת בכביש לאילת, למות חולים הדחוקים במסדרון ולנפילת טילים באשקלון.

כי במשרד המבקר פשוט לא מבינים את האלף-בית של תורת הכלכלה: מושג המחסור. תמיד השמיכה קצרה והצרכים מרובים. תמיד התקציב מוגבל, ואי אפשר למלא את כל הצרכים. והתפקיד של שר האוצר הוא להסביר לשרים את המגבלה, ולדאוג שכל שקל ינותב באופן הכי יעיל שאפשר.

אבל לינדנשטראוס חי בלה-לה-לנד. שם אין אילוצים ואין מגבלות. ישי ביקש כסף? אז צריך להעביר לו. ועל חשבון מי יבוא הכסף? זו כבר לא בעיה של לינדנשטראוס. במשרד המבקר לא מבינים שבכל רגע נתון, מקיימת הממשלה מדיניות של ניהול סיכונים. היא שואלת את עצמה לאן לנתב את השקל השולי, כדי להשיג את התועלת המקסימלית: לביטחון, לבתי חולים, לכבישים, ואולי דווקא לחינוך? כך נקבעים סדרי העדיפויות; תחת מגבלת התקציב. אי אפשר לתת לכולם את כל מה שירצו.

לכן, אם התפישה המעוותת של המבקר תתקבל, הרי שמעכשיו כל שר יגיש לשר האוצר כמה שיותר דרישות, וכאשר לא יקבל את מבוקשו, שטייניץ יהיה האשם. במצב חדש זה, כדאי אולי שלינדנשטראוס יחליף את שטייניץ במשרד האוצר. אז כולם יקבלו כל מה שיבקשו, בלי רפורמות, בלי מגבלות ובלי שאלות מיותרות. כך נחגוג כולנו ביחד במדינת לה-לה-לנד.

Read this article in English: Living in La-La Land

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות