לקראת מהפכה בסין?

רוחות של שינוי - אולי אפילו דרסטי - מנשבות באחרונה בסין, שבה החלה שנת הדרקון. לפי מומחי פנג שואי, כל שנת דרקון היא פתח לאירועי ענק שיש בהם כדי לשנות את חיי האדם לעד. כך היה ב-1964, שהובילה לפרוץ מהפכת התרבות; כך ב-1976, שבה הלכו לעולמם מייסדי המפלגה הקומוניסטית מאו צה-טונג וג'ו אן-ליי; ב-1988 הובילה שנת הדרקון לאירועי טיינאנמן; וב-2000 לאסון התאומים.

אפשר אולי לזלזל בתורה, המתבססת על אוסף אמונות עתיקות הקשורות באנרגיית החיים, אבל אי אפשר להישאר אדישים לנוכח המתרחש באחרונה בסין. לא לחינם החליט השבוע "אקונומיסט" לנתק אותה מאסיה ולהקדיש לה מעתה מדור נפרד. מעצמת הענק "צפויה לרתק את העולם עוד זמן רב", קבע השבועון, ולא בכדי: בשבוע החולף נרשם במחוז סצ'ואן פרץ האלימות הקטלני זה שנים בין כוחות הביטחון למפגינים טיבטים; בהונג קונג מתרבים הדיווחים על מתיחות בין תושבי המושבה הבריטית לשעבר לשלטון המרכזי; מעל לכל בולטת פרשת מרידת כפר הדייגים הקטן ווקאן, שבמחוז גואנגדונג, אשר יצא כאיש אחד נגד הפקעת קרקעותיו ושחיתות הרשויות - והכניע אותן.

עוד כתבות בנושא

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

גבורת הכפר הפכה מקור לחיקוי של רבים. היימן, ונגגאנג, דאליאן, זנגצ'נג, דונגגואן - אלה רק כמה כפרים נידחים שעלו לכותרות לאחר שקראו תיגר על השלטונות. בין אם המוחים פעלו למנוע הקמת תחנת כוח על אדמתם, את הפיכת שדותיהם לאתרי פסולת, או פשוט לזעוק את זעקת המדוכאים - כולם ביקשו להיות ווקאן. לפי אחת ההערכות יש בסין כ-600 אלף (!) "ווקאנים פוטנציאליים" שסובלים מעוולות הממסד; מספר ה"תקריות" ההמוניות - מלה סינית מכובסת להפגנות ומחאות - הגיע ב-2011 לכ-90 אלף.

ואם כך, האם יכול ווקאן להפוך למוחמד בועזיזי של סין? האם יכול נס המרד של הכפר הקטן להצית מהפכה בקנה מידה דומה לזו שהוביל הרוכל התוניסאי שהצית את עצמו?

המומחים מונים את הסיבות הבאות, המרחיקות את העולם הערבי מסין כמרחק מערב ממזרח:

* המוביליות החברתית בסין גבוהה. מערכת הגיוס היעילה של המפלגה הקומוניסטית שואבת אליה צעירים, סטודנטים ואנשי איגודים; למהפכה נדרשת קואליציה של מעמדות, אלא שבסין הפערים גדולים וכל מגזר - פועלים, איכרים, מהגרי עבודה, מעמד בינוני - דואג לעצמו בלבד.

* השליטה בביטויי המחאה גבוהה אף היא. מצד אחד מפעיל השלטון תעמולה, צנזורה ורשתות מודיעים; מצד שני הוא קשוב למחאה, ולעתים אף מעודד אותה כדי לאפשר לציבור להוציא קיטור ולאתר שחיתויות ברמה המקומית.

* קצב הצמיחה התמידי של 8%-10% הביא בשנים האחרונות לצמצום העוני הגדול בהיסטוריה (440 מיליון איש חולצו ממנו), לעליית רמת החיים ולגידול המעמד הבינוני והעליון: בשנה הקרובה יהיו בסין מיליון מיליונרים.

יציבות המשטר חשובה, לכן, בעיני הסינים יותר מהדמוקרטיה וזכויות האדם. יש להם היום יותר מדי מה להפסיד, אומרים הפרשנים. "אם עלי להמר מי תתפרק קודם, סין או ארה"ב", אומר למשל פרופ' יורי פינס, "אהמר על השנייה".

השחיתות הפושה, התיעוש הלא מבוקר, הפקעת הקרקעות, הזיהום הסביבתי ודיכוי החירויות, המיעוטים והדתות - מאיימים על ניתוחי המומחים; האטה בצמיחה, הגדלת הפערים הבין-מעמדיים והתנפצות בועת הנדל"ן הסינית עלולות לרסקם כליל. הנשיא פרס מרבה לצטט את בן גוריון שהצהיר, כי מומחיות המומחים מתמצה תמיד במה שהיה, ולעולם לא במה שיהיה. "ללא צמיחה כלכלית תהפוך המפלגה הקומוניסטית להיסטוריה", הזהיר בעבר זקן אחר, דנג שיאופינג.

המלה האחרונה תיאמר, מן הסתם, בוויבו, הגרסה הסינית לטוויטר, שאליו התחברו בשנים האחרונות "רק" חצי מיליארד סינים. המלה שלהם תהדהד בעולם כולו.

Read this article in English: Revolution-breathing dragon



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות