הימין משתלט על התודעה

"סיור לימודי" של תלמידי תיכון מירושלים בחברון הפך להצלחה ענקית של המתנחלים. לא רק משום שהמשטרה מנעה מפעילי "שוברים שתיקה" לשמש כמדריכים, ולא מפני שאיתמר בן גביר השתלט עליו. הביקור הזה הניח את אבן הפינה למונופול נוסף שסיפחו לעצמם המתנחלים, בדרכם להפוך את ישראל למדינת מיעוט.

זה היה קרב קצר ותכליתי, אבל אסטרטגי. הוא דומה למערכה שניהלו המתנחלים על אלון מורה, שאחריה - למרות ההפסד בבג"ץ - הם זכו למתנה המשפטית הגדולה שיצרה את המונח "אדמות מדינה", שבאמצעותו יכלו כבר להקים "מאות אלוני מורה", כדברי בגין. הוא מצטרף לניצחונם בהקמת מאחזים, ששיאו בלעג הגלוי כלפי בג"ץ בפרשת מגרון, והוא איננו שונה מן החקיקה שהכתיבו המתנחלים לכנסת - וממנה לכלל אזרחי המדינה - בדבר איסור הקריאה לחרם על מוצרים ישראליים, או החוק שבקרוב יתקבל בדבר הכשרת המאחזים.

השתלטותם של המתנחלים על "עיצוב הזיכרון הלאומי", או במלים פשוטות, על תוכנית הלימודים בנושאים מרכזיים כמו תולדות ארץ ישראל והגיאוגרפיה שלה, מציבה אותם במעמד של מדינה בתוך פדרציה ישראלית-התנחלותית. לכל אחת מחברות המדינה הפדרטיבית, ישראל ו"מאחזי-יה", יש חוקים משלה והנהגה עצמאית. לאחת חוקים שנחקקים על ידי הכנסת ולשנייה חוקי שדה, שנקבעים פעם על ידי רבנים ופעם על ידי נערי גבעות ושאר עבריינים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

אבל בתוך המסגרת הפדרטיבית הזאת מתנהל מאבק איתנים על שליטה. מאחזי-יה אינה מסתפקת עוד בעצמאותה החלקית, שמעניקה לה סמכות לנהל את ענייניה כרצונה, לחיות על פי הפרשנות שלה לחוק הפדרלי, לשדוד אדמות כרצונה או להקים יישובים שהופכים לנטל ואיום מדיני על הפדרציה כולה. היא איננה רוצה עוד להיות תלויה במערכות החוק, החינוך והסדר של מדינת-האם, שסיפחה אל חיקה את מאחזי-יה. היעד עכשיו הוא להפוך את ישראל למדינת מיעוט גרורה ולכפות על הפדרציה את חוקיה וכלליה של מדינת ההתנחלויות.

בעבר סיסמתם של המתנחלים היתה "יש"ע זה כאן", כלומר יש"ע היא חלק ממדינת ישראל ועל אזרחי ישראל לאמץ אל חיקם את השלוחה היהודית בשטח הכבוש. עכשיו הסיסמה מתהפכת. "ישראל היא ביש"ע" ומדינת ההתנחלויות תהיה מוכנה להעניק לישראל זכויות שוות בתנאים שיכתיבו פולשי הגבעות. על פי מרשם זה, על ישראל לאמץ את חוקי ההתנחלות, לראות במתנחלים אוכלוסיית-על, להכיר בכך שההתנחלויות והמקומות הקדושים בשטחים הם בראש ובראשונה נכס של המתנחלים, וכי הנרטיב הציוני, הדתי והלאומי איננו עוד בשליטת מדינת-האם.

כשהחלק הקל כבר מאחורי מדינת ההתנחלויות - מגיע תורו של הנרטיב ההתנחלותי לדחוק את רגליו של הנרטיב הציוני. בעוד מדינת ישראל מציגה את האיום הדמוגרפי של הערבים "שלה" כאיום הלאומי הנורא, מדינת ההתנחלויות רואה דמוגרפיה אחרת כאיום. סקר מכון גוטמן אמנם דיווח על רוב "אמוני" במדינת ישראל, אבל החילונים הם עדיין רעשנים מדי. אותם חילונים הבליחו במחאה חברתית, הם עדיין מעזים להציג את המתנחלים כשודדי הקופה הציבורית, הם מעלים הצגות עם שחקנים ערבים, מסרבים להופיע בבירת מאחזי-יה, ומתעקשים לדחוף את הנכבה אל תוך תוכנית הלימודים.

כמי שבעצמו היה מיעוט פולשני, הם חוששים, ולא בצדק כמובן, מכל מי שמנסה לשמר את הציונות המסורתית שעלולה לחבל בנרטיב שלהם. סיור של תלמידי תיכון בהדרכת "שוברים שתיקה" עוד עלול לשכנע את הנוער שברוך גולדשטיין הוא רוצח ולא קדוש, שתושביו המגורשים של רחוב אל-שוהדא בחברון הם הקורבנות, ושהרובע היהודי בחברון הוא שוד של רכוש ערבי. הם השיגו אמנם הישג עצום בכך שממשלת ישראל ומשרד החינוך מתירים סיורים כאלה בשטח כבוש - מישהו שמע על נערים אמריקאים המסיירים בעיראק או באפגניסטאן? - אבל על התודעה של אותם נערים, בני המיעוט החילוני הערל, רק הם ישלטו.

Read this article in English: The state of Outpostia

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות