ארץ הגברים

היה אפשר לחשוב, שכבר התרגלנו להעלות בדמיוננו מראות קשים, ובעיקר לאחר המשפט של משה קצב. ובכל זאת, המחשבה על ראש הסגל בלשכת ראש הממשלה, יהודי מבוגר וחובש כיפה, ולדברי מכריו גם איש חביב ביותר, כשהוא גוחן, לכאורה, על מנת לצלם תמונות מגונות של ר', מעוררת קבס, גם אם אין מדובר בשום פנים ואופן באונס וגם אם הוחלט שלא להעביר את העניין לטיפול המשטרה. ובכל זאת, ר', הנפגעת היחידה בפרשה, מסרבת להתלונן ומסרבת גם להעיד נגד נתן אשל אף כי חלקה בעבר עם כמה אנשים את פרטי ההטרדה לכאורה שחוותה.

מדוע מסרבת ר' להעיד? יש כמה תשובות אפשריות לשאלה.

אם נתעלם מהאפשרות שלא קרה כלום וש"הכל רכילות", כפי שקבע בנימין נתניהו בהתחלה, התשובה המתבקשת מאליה היא, שזהו הלקח שהפיקו לא מעט מ-165 אלף הנשים שהוטרדו בשנה האחרונה במקום העבודה שלהן (על פי סקר של התמ"ת) ממשפט קצב ומאירועים דומים. על פי אותו סקר, רק 7.6% מהמוטרדות התלוננו לפני האחראי לנושא במשרד שבו הן עובדות; השאר חששו להתלונן. ר', על פי הסברה הזאת, איננה רוצה לעמוד במוקד פרשה כזאת, שבה, סביר להניח, יטיחו בה עורכי הדין של הצד השני, אם אמנם יהיו כאלה, האשמות קשות, יבדקו כל פרט בחייה ויעשו הכל כדי להכפיש את שמה.

אפשרות אחרת היא, שר' מתביישת. אף כי כל חברי לשכת ראש הממשלה יודעים את שמה וגם לא מעט עיתונאים, ר' חולקת את השקפת העולם שעל פיה האשה היא האשמה בכך שמטרידים אותה משום שהיא פתיינית ומדיחה ליצר הרע. זאת בדיוק הנחת היסוד של כל מי שרוצים להדיר נשים, או כאלה הרואים בהן בראש ובראשונה אובייקט מיני, ובמקום ללמוד לשלוט ביצרם רוצים להרחיק את הפיתוי.

חרדים אבל גם חילונים, גברים ואפילו נשים, לרוב כאלה שלמדו להסתדר היטב במערכות גבריות, נגועים בהשקפה הזאת. בין שמדובר ביוסי לוי וחנן קריסטל, שהשתתפו בתוכנית שבה סיפרה איילה חסון על בחורה יפהפייה שהועברה ממשרד חשוב אחר כדי שהבכיר לא ימשיך להטריד אותה, וסמכו את ידיהם על דרך הטיפול הזאת, ובין שמדובר בעירית לינור, שכינתה בשם "זונה" בחורה שהתלוננה על הטרדה מינית, משום שהמטריד הוא גבר נשוי.

אפשרות שלישית היא, שר' מרגישה ששיתפה פעולה עם המטריד והעדיפה לנסות להתחמק ממנו במקום להתעמת אתו (כפי שנוהגות אותן 92.4% מהמוטרדות מינית, על פי אותו סקר), ולכן בעיניה היא אשמה לא פחות ממנו.

קיימת גם האפשרות הרביעית: ר' מפחדת לאבד את מקום עבודתה, בעיקר לנוכח העובדה שאשל, כך נכתב, היה זה שתמך בהמשך עבודתה למרות התנגדות של שרה נתניהו.

כל אחת מהסיבות הללו אומרת עלינו כחברה הרבה יותר מאשר היא אומרת על ר'. אף על פי שבמקרה של אשל ור' היו אלה שני גברים, צבי האוזר ויועז הנדל, שהחליטו לטפל בבעיה, ולא חסרים גברים כמותם, הבוחלים בכל דרך של הטרדת נשים או כפייה כלפי נשים - ישראל של שנת 2012 היא עדיין בעיקר ארץ לגברים, ולאו דווקא מהסוג הנכון.

Read this article in English: A country for men



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5