להתנתק מהלובי היהודי

שמונים ותשעה אחוזים מהתרומות שקיבל נתניהו בפריימריס בליכוד ב-2005 - כך מעריכים - מקורם בגורמים זרים, בעיקר אמריקאיים. התופעה של גיוס תרומות בעיקר מגורמים בחו"ל חזרה על עצמה גם בפריימריס האחרונים בליכוד. יש לנו, וכנראה עוד יהיה לנו, ראש ממשלה שנבחר בזכות כספי זרים.

הגבירים הזרים לא מסתפקים בהרצת מועמד, הם גם עוזרים לאזרחי ישראל לבחור באיש הנכון, כשהם מרפדים את המרחב הציבורי בתקשורת מגויסת. המיליארדר האמריקאי שלדון אדלסון - שבקרבו פועם כמובן לב יהודי חם - קובע לאזרחי המדינה את סדר היום החברתי-המדיני, באמצעות עיתון ימני קיצוני, המופץ בחינם על חשבון הגביר. מדי פעם, מדווחים לנו גם על פינוקים שונים שלהם זוכים ראשי ממשלה מאותם גבירים.

הפרדוקס כאן הוא שלחלק מהממומנים על ידי הגבירים הזרים הללו יש את החוצפה לפעול להפסקת המימון של עמותות אזרחיות, בלתי מפלגתיות, שתורמות לחברה באמצעות פעילותן למען זכויות אדם והגנה על הדמוקרטיה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הפרשנויות והטורים ישירות אל הפייסבוק שלכם

הפינוקים הללו הם חלק מתופעה מדאיגה יותר - זו שבמסגרתה לובי נחמד, שחי אלפי מיילים מכאן, מרחיק אותנו מרחק שנות אור מהאפשרות לכונן שלום. היה זה הלחץ שהפעיל הלובי היהודי בארה"ב, שגרם לאובמה לסגת מדרישתו להקפיא את ההתנחלויות כתנאי להמשך המו"מ הישראלי-הפלסטיני. הלובי היהודי כופף את אובמה, בזמן שהעולם הערבי, העובר תהפוכות סוערות, ציפה ממנו להפגין מידה סבירה של איזון. לא רק נשיא מעצמת על נהפך לכלי ריק, גם התהליך נתקע. נתקע כל כך עמוק, שהייאוש התנחל גם בלבבות של אופטימיסטים מושבעים.

בזכות ממונו ויכולת הארגון שלו משפיע הלובי היהודי על מועמדים לנשיאות ארה"ב, שיישרו קו עם המדיניות הקיצונית ביותר שניהלה ישראל מאז ומעולם. ובהסתמך על השפעת הלובי היהודי ממשיכה ממשלת נתניהו לצפצף על החוק הבינלאומי. לובי זה הוא מתנה מושלמת לאנטישמים, שמנצלים את ההתנהלות הזאת כדי לצאת נגד "היהודים".

האמת היא, שבלי לשים לב, הערבים השלימו עם קיומה של ישראל, למרות הסבל הנורא שנגרם להם. הבעיה היא שישראלים רבים לא השלימו עם היותם כאן. התשוקה לאמריקה מפעמת בלבבות ומעבירה אותם על דעתם. ההתחבטות בין "הג'ונגל" ל"ווילה", מובילה את הוגי תזת הג'ונגל לחיות, לפחות בראש, באמריקה.

מי שרוצה לחיות כאן, בין אם זה "ג'ונגל" ובין אם גן עדן, צריך קודם כל לאהוב את המקום, ולדאוג לדייריו ולשכנים. בערבית אומרים "שכנך הקרוב - לפני אחיך הרחוק". בישראל - החל מהמלחמה נגד מצרים ב-1956 ועד העמדה החורפית כלפי האביבי הערבי - לא שמעו על המשפט הזה.

צריך להחליט, או שישראל הינה ראש גשר של מטורפי המערב במזרח התיכון, או שהיא עומדת לצד העמים הערביים נגד מדכאיהם, מבית ומבחוץ. כרגע, הלובי היהודי כורת ברית עם הניאו-שמרנים בארה"ב נגד כל דבר שמריח מחירות במזרח התיכון; הגיע הזמן להחליט: אם הכיוון הוא השתלבות באזור אזי ההתנתקות מהלובי הכרחית. אבל, כנראה שיש כאלה שרואים באמריקה את ארץ היעד לפנסיה אחרי שנות השירות במזרח התיכון.

בינתיים יכולים ניוט גינגריץ' ושלדון אדלסון להמשיך בליבוי היצרים. מה אכפת להם? הרי דם בניהם לא יוקז בג'ונגל המזרח תיכוני. גם זעקות הכאב של ערבים ויהודים לא יגיעו לאוזניהם בבניינים הגבוהים ואטומי החלונות במנהטן.

Read this article in English: Break away from the Jewish lobby



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5