פירוז גרעיני תמורת שלום

ברצלונה. הפרופסור האיראני פרץ בצחוק כשהראיתי לו את הידיעה באתר "הארץ", על הקריאה שהפנה הנשיא שמעון פרס לעם האיראני להפיל את משטר האייתוללות. שכנו לשולחן, אף הוא מרצה בכיר באוניברסיטת טהראן, הזעיף פנים: "אתה לא חושב שצריך מידה רבה של חוצפה לשבת לצדו של ראש ממשלה פלסטיני, שעמו חי שנים תחת הכיבוש הישראלי, ולקרוא לעם אחר למרוד בשלטון הנבחר שלו", שאל-נזף הפרופסור.

השיחה התנהלה במהלך סמינר שהתקיים בברצלונה בסוף ינואר. היה זה אחד מסדרה של מפגשים, שיזם מכון PRIF (Peace Research Institute Frankfurt), בשיתוף ממשלת נורווגיה, קרן פרידריך אברט והכנסייה הפרוטסטנטית הסה ונסאו, כהכנה לוועידה אזורית לפירוז המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית. הוועידה אמורה להתקיים בפינלנד במהלך השנה.

על פי בקשת המארגנים, זהותם של שני האיראנים, כמו שמות שאר המשתתפים (מתימן, לבנון, ירדן, מצרים, סעודיה, טורקיה, ישראל, ארה"ב ואירופה), נשמרת בסוד. עם זאת, הם לא שמרו בסוד את ההזמנה לשבת לצדם של ארבעה ישראלים (בהם בכיר לשעבר בקהילת המודיעין), בדיונים על הסרת איום הנשק הגרעיני וסוגים אחרים של נשק להשמדה המונית. ייתכן, כמובן, שזהו עוד תרגיל איראני ביחסי ציבור, שנועד לזרות חול בעיני הבריות בשעה שהם מפתחים את הפצצה. אבל אם לא ננסה, איך נדע? והרי אחרי שיהיו בידי איראן פצצה ואמצעים לשיגורה, מחיר הפירוז יהיה הרבה יותר גבוה, אם בכלל.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

בפני משתתפי הסמינר הונח נייר עמדה שחיברו ראש מכון PRIF, פרופ' ברנד קוביג, ואיש המכון כריסטיאן ווידליך, בשיתוף עם פרופ' גוודת בהגת, אמריקאי ממוצא מצרי ואלוף משנה (מיל') ד"ר אפרים קם, סגן ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי. מחברי המסמך מזכירים את התמיכה המסורתית של איראן ברעיון הפירוז, מאז שטהראן אימצה ב-1974 את החלטת העצרת הכללית של האו"ם, שקראה להכריז על המזרח התיכון כאזור נקי מנשק גרעיני. הם מצטטים את ההצהרה של עלי אשגר סולטניה, שגריר איראן לוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית, ערב כינוס הפורום לפירוז מנשק גרעיני בנובמבר אשתקד. השגריר הדגיש את "התפקיד המרכזי של איראן" בסיוע לאישור רעיון הפירוז, והודיע שאיראן לא תשתתף בכינוס בגלל "המוסר הכפול" של הוועדה, אשר מתעלמת מסירובה של ישראל לחתום על האמנה לאי הפצת נשק גרעיני (NPT).

מאז שנות ה-80 ישראל מתנה את תמיכתה בפירוז מנשק גרעיני בהסכמי שלום עם כל מדינות המזרח התיכון, כולל איראן. מחברי המסמך מציינים, שאם ישראל תיענה להזמנה לוועידת הלסינקי, תהיה לה הזדמנות לקדם את העסקה - פירוז כולל תמורת שלום כולל. היא תוכל לקדם את קואליציית השלום והפירוז (מלווה במנגנון פיקוח אמין), על בסיס יוזמת השלום של הליגה הערבית, שאומצה בידי כל חברות ארגון מדינות האיסלאם. היוזמה, שבחודש הבא ימלאו לה עשור, מציעה לישראל יחסים נורמליים עם כל העולם המוסלמי. המהלך הזה יאפשר לאיראן לזקוף לזכותה את סיום הכיבוש, יחלץ אותה בכבוד מהבידוד הבינלאומי ומסנקציות כלכליות ויסיר את האיום הטמון במימושה של אופציה צבאית הרת אסון.

אין זה מקרה שדוברים ישראלים (ואמריקאים), שמדקלמים את המשפט "כל האופציות פתוחות", מתעלמים מהאופציה הזאת. כדי לקדם אותה ישראל תצטרך לסגת מרוב שטחי הגדה, לחלק את ירושלים ולהציע פתרון הוגן לפליטים הפלסטינים. אבל ישראל רוצה גם להיות המדינה היחידה באזור שמחזיקה בנשק גרעיני (על פי פרסומים זרים, כמובן), גם להחזיק ברוב שטחי הגדה ומזרח ירושלים וגם להתנער מבעיית הפליטים.

ומה נעשה אם הממשלה החדשה בקהיר, ואחר כך היורשים של הרוצח מדמשק, יחליטו שגם הם רוצים לפתח תוכנית גרעין? נשלח את פרס לקרוא לעם המצרי ולעם הסורי להפיל את המשטרים שלהם?

Read this article in English: Nuclear disarmament for peace

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות