ישראל: הבית שזורק את תושביו

ג' היא צעירה בת 35, קרימינולוגית בעלת ניסיון, חוקרת ומלמדת באוניברסיטה (מורה מן החוץ; אין תקנים). ט', בעלה, הוא יועץ פיננסי מוכשר, בעל תארים מתקדמים בכלכלה ובמשפטים. שניהם שירתו בצבא. ט' קצין במילואים.

לשניים ילדה בת שנתיים וחצי. אין להם דירה משלהם. תנאי המשכנתה והחסכונות הזעומים שלהם ושל הוריהם שללו זאת, ודאי באזור המרכז שרק בו הם מצאו עבודה טובה. הם גרים, לכן, בשכירות ומשלמים שכר דירה מופקע, אבל מסתפקים במכונית אחת ובאופניים. השבוע הלכו לרשום את ילדתם לפעוטון לשנה הבאה.

תמורת 4,000 שקלים בחודש, הציעו כמה גננות יום לימודים לא קצר ולא כל כך ארוך, עם ארוחת צהריים, לקבוצה של 15 עד 20 ילדים. הגן חילוני, אמרה אחת הגננות, אף שאת ראשה עיטר שביס עגול וגדול, אבל אנחנו פותחים את היום בתפילה ויש לנו ארון קודש קטן, ואצלנו החגים הם משהו מיוחד.

הגן לגמרי חילוני, אמרה גננת אחרת, שביקשה רק 3,750 שקלים בחודש. רק הסייעות שלי הן, איך לומר, התחזקו מאוד בשנה האחרונה. ומי זה? שאלו ג' וט' למראה הצעיר החסון שכיפה סרוגה לבנה ענקית לראשו. אה, זה בעלי, השיבה הגננת בחיוך. הוא לומד ב"כולל" ועוזר לי בגן.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

ג' וט' הגיעו למסקנה שמספר האפשרויות החינוכיות של בתם הקטנה הולך ומצטמצם. נשארו שני גנים סבירים בסביבת המגורים שלהם, ושניהם גובים מחיר שאינו נופל מ-4,000 שקלים לחודש. מה עם החלטת הממשלה על חינוך חינם מגיל 3? שאלו השניים. הלוא בתם תהיה בת 3 בדיוק בסוף אוגוסט. על זה, השיבו כל הגננות, לא ידוע לנו דבר. מבחינתנו הכל כרגיל.

בחשבון שעשו ג' וט' הם כללו את התשלום בעבור הגן, את שכר הדירה, את ההוצאות על בריאות, טיפולי שיניים, אחזקת הרכב ועוד, והגיעו למסקנה שהם לא מבינים איך אפשר בכלל לחיות פה. אם זוג כמוהם, שמשתכר ממש יפה, עורך בכל חודש רשימות צמצומים בקניות הכי בסיסיות (שמתייקרות בהתמדה), ממציא מדי חודש חיתוך יצירתי, עורך קניות מרוכזות ומחושבות במרכזים זולים, מוותר על עוזרת בית ומסתפק בבילוי סוף שבוע באוהל סיירים במדבר, ואף על פי כן רובץ עליהם ענן מועקה שלאחרונה נעשה כבד מנשוא - איך חיה משפחה עם שניים או שלושה ילדים בשכר ממוצע?

מחאת הקיץ עוררה בהם תקווה. בפעם הראשונה עמדו במרכז הדיון הציבורי העניינים החשובים בעיניהם באמת. לא שאין להם עמדות מגובשות בעניינים מדיניים, אבל אלה מתגמדות מול הפחד שמא אחד מהם יאבד את מקום העבודה, או יחלה, או שמישהו במשפחתם יזדקק לטיפול יקר - והאיזון העדין שהם מקיימים במאמץ יקרוס בבת אחת.

זיהיתם את הזוג? ודאי, הלוא מדובר בילדים שלכם, ושלי, ובעורכים הצעירים שמורידים את המאמר הזה לדפוס, ובמאות אלפי אזרחים טובים אחרים. הממשלה, שמגוננת על קבוצה קטנה של בעלי הון וקשרים שמא יברחו, חלילה (לאן? לשוקי המערב המתמוטטים?), הקימה את ועדת טרכטנברג שהתפוגגה, ועתה עוסקת בהפחדה ובחרחור מלחמה שאמורים להפוך את הייאוש הקיומי לפאניקה, ואת הפאניקה לגורם מלכד.

אבל לצעירים נמאס. האיום האיראני רק מחריף את תחושתם שהם מופקרים ועתידם אינו מובטח. השבוע התברר לג' ולט' ששניהם נמצאים ברשימת המקצועות המבוקשים בקנדה. הם לא משתוקקים לעזוב, אבל יודעים שעדיף להגר בגיל צעיר, ולא להתדפק על השער כפליטים. קר בקנדה, וישראל היא הבית שהם אוהבים בכל נימי נפשם. אבל הבית הזה עושה הכל כדי לזרוק אותם מכאן.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5