רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

למי מותר להשתמש בווטו

"בסוף השבוע האחרון קיבלנו תזכורת באיזו סביבה אנחנו חיים. שמענו את שליט איראן מדבר על חיסולה של ישראל, ראינו את הצבא הסורי טובח בעמו. למנהיגים מסוימים אין שום עכבות לפגוע בעמם או בשכניהם", אמר בנימין נתניהו בפתח ישיבת הממשלה. האמת, חרא של סביבה. חסר רק עוד משפט אחד כדי להשלים את התמונה: "ויש ממשלות שלא אכפת להן להמשיך ולכבוש עמים אחרים קרוב ל-50 שנה".

לא רק הסביבה רעה, גם מה שנהוג לכנות "קהילה הבינלאומית" - כשהכוונה היא בעיקר למדינות המערב - איננה יכולה לטעון למונופול על המוסר העולמי. די בווטו של מדינה אחת מתוך חמש הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם כדי שמנהיג רוצח יוכל להמשיך להרוג את אזרחי מדינתו וכדי שאזרחים אלה יבחינו שאותה קהילה בינלאומית היא לא יותר ממיקרופון רועש. ברגע אחד הפכה רוסיה לדמות הרעה בסיפור הסורי. אימפריה של רשע.

אבל מה היה בה בהחלטה שנדחתה? שום דבר ממשי שיכול לבלום את הטבח, שום כוונה להטיל סנקציות ואף לא רמז להתערבות צבאית. מה עשו ארה"ב ומדינות אירופה עד כה כדי לסייע לאזרחי סוריה? ומה הן מתכוונות לעשות? בדיוק מה שהן עשו עד כה.

קשה לבלוע את הווטו הרוסי והסיני על הצעת ההחלטה שהתכוונה בסך הכל לדרוש את הפסקת האלימות. אפילו השר סילבן שלום הביע אכזבה מן הווטו הזה וחברי כנסת ממש הזדעזעו מן ההתנהגות של רוסיה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

ומעניין. הווטו הרוסי-הסיני מעורר כעס ותיעוב עמוקים כל כך דווקא מצדה של מדינה שנסמכת באורח קבע על וטו אמריקאי. אותה "שעת המבחן הגדולה של הקהילה הבינלאומית", כפי שהגדיר שלום את הדיון באו"ם על סוריה, הופכת לשעת איום כאשר מדובר בהחלטות שנוגעות לישראל, שגם על החלטות רבות שלא נתקלו בווטו אמריקאי היא מצפצפת צפצוף ארוך. אבל לעומת ישראל המתחסדת, רוסיה וסין נוהגות בעקביות בכל הנוגע למוסר הווטו. הן יודעות שהן כובשות מיעוטים ועמים, הן מחזיקות בטיבט ובצ'צ'ניה ומונעות באלימות כל ביטוי של עצמאות לאומית או אתנית. אם יסכימו להתערבות בינלאומית נגד סוריה, הן יירו לעצמן ברגל, כי מחר יחליט מיעוט כלשהו לדרוש החלטה דומה ביחס למיעוטים ברוסיה או בסין. אם יקבלו החלטה בעד המרי האזרחי נגד אסד, הן יתקשו למנוע, או לפחות להסביר, מדוע הן מתנגדות להצעת החלטה בעד הטיבטים או הצ'צ'נים. לווטו, מבחינתן, יש מוסר משל עצמו, גם אם הוא מעוות וקטלני.

אבל מעבר לשיקולים ולאינטרסים של רוסיה וסין בעניין הסורי, יש לרוסיה חשבון "פרטי" עם ארה"ב בכל הנוגע לניהול מדיניותה במזרח התיכון בכלל ובנוגע לסכסוך הישראלי-הפלסטיני בפרט. כחברה בקוורטט היא לא רק הודרה מן התהליך המדיני על ידי ארה"ב, היא נאלצה לבלוע וטו אמריקאי גם כאשר זה היה מנוגד למדיניות הקוורטט ואפילו למדיניותה של ארה"ב, כמו הווטו האמריקאי שהוטל בדיוק לפני שנה על ההצעה להגדיר את ההתנחלויות בשטחים כבלתי חוקיות, או הווטו שהוטל על הצעות החלטה בשנת 2006 לעצור את המבצעים הצבאיים בעזה.

ההתחשבנות עם ארה"ב על הווטו ועל הניהול הבלעדי של הסכסוך הישראלי-הפלסטיני, איננה מן הנימוקים שרוסיה מציגה לראווה. אבל היא מפעפעת ואפשר להעריך שהיא השפיעה גם על ההחלטה להטיל וטו ביחס לסוריה. ישראל, שאיננה רואה דבר פסול בהמשך הכיבוש, רואה בווטו אמריקאי על כל החלטה אנטי-ישראלית רפלקס טבעי, ולכן היא איננה מבינה את הכעס של מדינות ערביות וחלק ממדינות אירופה על הווטו שמוטל לזכותה. כל וטו אחר הוא "בלתי ראוי". מכאן גם תחושת התסכול נוכח הווטו הרוסי בעניין הסורי. הוא הרי לא דומה כלל לווטו אמריקאי בעניין הישראלי-הפלסטיני. שהרי איך אפשר להשוות בין וטו אמריקאי שמוטל למען עניין כל כך צודק, כל כך מוסרי כמו כיבוש בשטחים, לבין וטו שמסייע למשטר דיכוי לטבוח באזרחיו?



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות