ככל שעונת הבחירות מתקרבת, כך הפוליטיקאים שלנו נהפכים לטובים יותר. הם מאמצים את מוחם מבוקר עד ערב כדי להמציא דרכים יצירתיות "להיטיב עם העם", כדי שחס וחלילה לא ישכחו אותם ביום הדין בקלפי.

הרצון הזה, להיות רובין הוד מודרני, הלוקח מעשירים ונותן לעניים, תופס גם אצל פוליטיקאים הנחשבים לרציניים, כמו, למשל, עוזי לנדאו, שר האנרגיה והמים.

לפני כמה חודשים, כשמחיר הבנזין הגבוה כיכב בכותרות, הציע לנדאו להוריד את נטל המס על הדלק ב-30%, כדי שמחיר ליטר בנזין יירד לחמישה שקלים. האם יש שר טוב מזה? האם יש מישהו שאינו אוהב לנסוע בזול? אבל מאין יילקחו המיליארדים שיחסרו לקופת המדינה, ומה יקרה ליציבות במשק כשהגירעון יגדל? כל הקטנות הללו לא הטרידו את לנדאו. הוא בסך הכל רצה באהבת הציבור.

לפני ימים ספורים הציע לנדאו הצעה נוספת, פופוליסטית לא פחות, לקביעת חשבון החשמל שלנו בדרך חדשה. לפי הצעתו, תיקבע מכסת צריכה קטנה מסוימת לכל אזרח, שעליה ייגבה תשלום נמוך יחסית, ועל כל חריגה מהמכסה תחויב לפי תעריף גבוה יותר, שייקבע על פי רמת ההכנסה האישית של כל צרכן. אם שכרך המוצהר נמוך או בינוני, תשלם מעט, אך אם שכרך גבוה, תשלם תעריף גבוה. הואיל ומספר "הבינוניים" גדול בהרבה ממספר "העשירים", הציבור הרחב יאהב את השינוי, והרווח הפוליטי ברור.

הבעיה היחידה היא, שמדובר בשיטת חיוב רעה ומסובכת, הפוגעת במשק. כל כלכלן יודע, שברגע שמתערבים במחיר מוצר כלשהו באמצעות סבסוד, גורמים להקצאה לא יעילה של המקורות. כשנותנים למישהו חשמל במחיר נמוך מעלות הייצור השולית - גורמים לצריכה עודפת של חשמל, ולכן לבזבוז.

כל כלכלן יודע, שניסיון לעזור לחלשים על ידי סבסוד מוצר מסוים הוא הדרך הרעה ביותר למתן עזרה. לעולם אינך יודע מי יקבל את החשמל הזול וכמה עזרת לו באמת. גודל המתנה תלוי אז ברמת הצריכה ובטעמים אישיים. כמו כן, "עזרה" כזאת אינה מתבטאת במדד האי שוויון במשק, הנמדד אך ורק על בסיס ההכנסות הכספיות; אך אלה לא השתנו כלל. לכן, אף על פי שהציבור יקבל "מתנה" בדמות חשמל מסובסד, רמת האי שוויון הנמדדת במשק לא תשתפר כלל.

יש זווית מעוותת נוספת להצעה של לנדאו: אמינות נתוני מס ההכנסה. הרי כולנו יודעים, שאין בנמצא בסיס נתונים אמין המאחד את כל הכנסות המשפחה. כמו כן ידוע לכל, שיש רבים שאינם מדווחים אמת למס הכנסה. חלק לא מבוטל מהעובדים העצמאיים מעלימים חלק מהכנסתם, ובשני מגזרים - חרדים וערבים - הכלכלה השחורה פורחת, וההצהרות למס הכנסה רחוקות מאוד מהאמת, אם יש שם בכלל הצהרות.

אם כך, מה רוצה שר האנרגיה והמים? שדווקא אלה המעלימים מס ועושקים את המדינה יזכו עכשיו לקבל ממנה מתנה נוספת?

לגישה של לנדאו יש גם ניחוח לא טוב של פטרנליזם. הרי לכל אדם יש רצונות שונים וטעמים שונים. לכל אדם יש עקומת תועלת שונה; אחד רוצה יותר חשמל, לשני חשוב יותר לקנות מחשב לילד, או ריהוט לבית, או אולי מנוי לתיאטרון, או לצאת לנופש. לכן אסור לקבל גישה פטרנליסטית של שר המנסה לקבוע מה על הציבור לצרוך, אם הוא רוצה ליהנות מסובסידיה.

כלומר, הענקת סובסידיה למוצר מסוים היא דרך כלכלית פסולה. הדרך הנכונה לעזור לאוכלוסייה חלשה היא מתן עזרה כספית ישירה. לשם כך יש להוריד את מס ההכנסה למי שמשתכר מעט, להגדיל את התשלומים במסגרת מס הכנסה שלילי, ולשפר את הקצבאות להבטחת הכנסה. כך יוכל האזרח החלש לקחת את תוספת הכסף ולעשות בה כרצונו.

הבעיה היחידה בשיטה הזאת היא, שאין היא מאפשרת ללנדאו להיהפך לרובין הוד חדש.