מין הטרדה שכזאת

אזרח צרפתי בשם קלוד לנצמן עוכב לחקירה בשדה התעופה בן גוריון בגלל מה שפורש כהטרדה מינית על ידי אחת מן הבודקות. אין שום תקנה שמחייבת את הבודקת לדעת שאותו אזרח צרפתי הוא גם אינטלקטואל חשוב, "מתעד הדרמה היהודית במאה ה-20", כפי שנכתב עליו, יוצר הסדרה האלמותית "שואה" ו"צה"ל". הבודקת אינה חייבת על פי חוק לדעת שהוא היה בן זוגה של סימון דה בובואר, או ידיד נפש של פול סארטר, או שהיתה לו הרפתקת אהבים בשנות ה-50 באחד הקיבוצים בישראל. היא צריכה לבדוק, לתחקר ולוודא שאין בכליו של הנוסע, כל נוסע, חומרים או כלים שעלולים לסכן את בטיחות הטיסה. שום תקנה איננה מחייבת אותה גם להעמיד עצמה לחיבוק או לפלרטוט כחלק מהליך הבדיקה.

אינני יודע מה קרה בדיוק באותו פרק זמן שבין הבדיקה, שעל התנהלותה מעיד לנצמן, ש"לעתים מדובר בהגזמה, ואפילו בהתנהלות סדיסטית, מצד חלק מעובדות הביטחון, הדבקות כרובוטים בשאלות החוזרות שלהן בלי להתייחס לעייפות או לגיל של האדם העובר חיפוש ממושך", לבין רגע הקסם שבו נוצרה עילת ההטרדה המינית, שלדברי לנצמן לא היתה יותר מחיבוק "טכני", הנחת יד על הכתף. את זה כדאי וצריך לבדוק. אפילו לעובדות "סדיסטיות" יש זכויות.

בעוד הבדיקה הזאת מתקיימת - כך לפחות צריך לקוות - לא מיותר לבדוק את טענותיו של לנצמן ביחס לאופיה של הבדיקה הביטחונית. כי לולא העובדה שמדובר באדם רב-פעלים ובהטרדה מינית לכאורה, איש לא היה מתרגש מעצם האופי הפולשני, הגס וחסר הרגישות של הבדיקה שעבר לנצמן. כמותו יש מאות אם לא אלפים אשר עוברים את התהליך הזה, חלקם נשבעים כי לעולם לא יחזרו לישראל בשל ההשפלה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

הבעיה חמורה פי כמה כאשר אזרח ישראלי-ערבי נדרש לעבור את הבדיקה. כאן כבר לא מדובר בתושב זר אלא בתיוג כוללני של אוכלוסייה שלמה אשר זכתה לתואר "פוטנציאל האיום", שכנגדו יצא בג"ץ בשנה שעברה. באותו בג"ץ, שהגישה האגודה לזכויות האזרח עוד בשנת 2007, התחייבו שירותי הביטחון לשפר את נוהלי ה"פרופיילינג" שנועדו להגדיר מועמדים אפשריים לביצוע פיגועים, להרחיב את "שירות המוקדן", שמתיר לעסק או למוסד ישראלי לבקש בדיקה מקילה בעבור אורח זר, וליישמו גם על אזרחים ישראלים, ובהמשך גם להנהיג שיטות בדיקה "נוחות יותר" לאזרחים ערבים-ישראלים.

שלוש שנים אחרי הגשת העתירה והתפתלות השב"כ סביב שאלת תיוגם של ערבים כאיום פוטנציאלי, פסק בית משפט השלום בחיפה, כי על "אל על" לשלם פיצוי כולל בסך 30 אלף שקל לשני אחים מן הכפר איכסל בגין ההשפלה שעברו בבדיקה ביטחונית מבזה. ביוני 2011 התקיים בכנסת דיון על מינוי "איש קשר לענייני מיעוטים" ברשות שדות התעופה. איש קשר כזה כבר קיים, אבל הבעיות לא הסתיימו. באותו דיון דיווח שלמה אורן, סמנכ"ל מינהל וארגון ברשות שדות התעופה, כי הרשות תשקיע כ-300 מיליון שקל בציוד מתוחכם, אשר יבטל את הצורך להפריד בין ערבים לאחרים בבדיקה הביטחונית. כולם יהיו שווים בפני המכונה. הציוד אמור להיות מותקן במהלך השנה או בתחילת השנה הבאה.

העניין הוא שערבים-ישראלים לא יחדלו גם אז להיחשב כ"פוטנציאל איום" לביצוע פיגועים, הם רק לא יסומנו מראש והשוויון יחגוג.

שוויון? מוטב לא לעצור את הנשימה. הבדיקה הביטחונית של ערבים-ישראלים בנמל התעופה, עם ה"ציוד השוויוני" או בלעדיו, איננה נובעת מקשיים טכנולוגיים, והיא איננה דומה לפרשת לנצמן. זוהי בדיקה שנשענת על תפישת עולם ששום מכונת רנטגן לא תוכל לאתר ושום בג"ץ לא יוכל לעקור. היא חלק מהד-נ-א היהודי-הישראלי. לא מיותר להודות ללנצמן, "מתעד הדרמה היהודית", שהזכיר לנו את תפישת העולם הזאת.

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות