האביב הישראלי, שלוש סנוניות

עדיין גשום וקודר, אך מפלס האופטימיות שבתוכי עולה. האם הניצנים נראים בארץ? האם עת האביב הישראלי הגיעה? כבר אפשר להבחין בסימנים ראשונים להתנגדות אזרחית במקום הרכנת ראש; עידן המשת"פיות חולף.

מורות ומורים מתנערים, מסרבים להמשיך ולמלא את תפקיד הבורג: מי אני, בסך הכל בורג קטן במכונה, ואיך אנפץ אותה בטרם תמעך אותי כאילו הייתי ג'וק. עכשיו קם הבורג על נועציו, סוף סוף.

במכתב גלוי לשר החינוך הם מודיעים, שלא ייצאו עם תלמידיהם לסיורים המודרכים בחברון, ולא יירתעו מאיומים. סר פחד השר ואפשר להזדהות בשם. "כניסת התוכנית ‘נעלה לחברון' לבתי הספר", כתבו, "עושה שימוש מניפולטיבי בתלמידים ובמורים, שיהפכו בעל כורחם לכלי משחק פוליטי. כאנשי חינוך, צו מצפוננו מונע מאתנו להיות סוכנים של מדיניות זו".

"צו המצפון" מתעורר מתרדמת החורף הדובית שלו, ומכריז על סרבנות גיוס: לא נעמוד לשירות הפריימריס של גדעון סער, ולא נסכים לראות בעיר של טיהור אתני וקידוש שם רוצח - מחוז חפץ ומקור השראה. מורים לתנ"ך יודעים לזהות קריה שנתכוננה בעוולה מספר חבקוק, וקריה שהיתה לזונה מספר ישעיה. מאות חתמו על המכתב, יד רבים עוד נטויה לחתום, ואת מספר האנוסים מי יידע.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הפרשנויות ישירות אליכם

סנונית נחמדת אחת אינה מבשרת אביב. על כן, נישא עיניים לחפש סנונית שנייה. הנה ציפור-הנפש משתחררת מכלוב-שביה, שבה מארצות הקור אל חלונה של שרת התרבות. האקדמיה הלאומית למדעים מודיעה ללימור לבנת על סירובה לשמש "שותפה סבילה או עלה תאנה לבחירה בלתי נאותה" של יושב ראש חדש לרשות העתיקות. נשיאת האקדמיה, בשם כל חבריה, ממאנת "לפתוח פתח לשיקולים זרים העלולים לפגוע במעמד הרשות".

השבוע ראיתי עוד ציפור רבת יופי; האם היא רואה גם אותי? יותר מ-300 מרצים חתמו על עצומה בתביעה משר החינוך להסתלק מתוכניתו להכיר במכללת אריאל כאוניברסיטה: "אנו רואים מחובתנו לעצור את הניסיון לרתום את האקדמיה לשירות הכיבוש. מקרים קודמים בהיסטוריה שבהם גויסה האקדמיה או התיישרה, כדי לשרת מטרות פוליטיות של השלטון הסתיימו בהרס ההשכלה הגבוהה", הם מזהירים.

"שיקולים פוליטיים ואישיים זרים", זה המכנה-המגונה המשותף: שר החינוך מעניק פרסים בשמו, והטקס משודר בסגנון קובני בערוצים נרצעים. האם זאת הטלוויזיה החדשנית שהושקה שלשום ונועדה לכלבים משועממים? ושרת התרבות תעניק בקרוב פרס מטעמה ל"יצירה הציונית", וגם המעמד הזה ישודר ברוב תשבחות עצמיות. ותמיד יימצאו המנחים הנמוכים - גיא זו-ארץ כזה או דן כנר. הרי הם רק קריינים, אין להם אלא מה ששמים בפיהם; זאת הכנסתם של הברגים. לך אל המורה, סלב, לך אל איש האקדמיה, למד דרכי התנגדותו.

ככל שמתמעטים המעשים, כך מתרבים פרסים. עכשיו גם הנשיא מפריס, וכבר מוליכים את הקול שפרסי פרס יוקרתיים יותר מפרסי ישראל. ישראל זה הוא, הוא זה המדינה, ומכבודו-מלא-ארץ ועולם ייתן לאחרים.

אני לי משלי אין פרס לתת. לפחות אשלח משולחני את תודתי: מעתה, איש לא יאמר עוד לעצמו - אני חייתי ביניכם כמו תרח בר. מורי הדור ומדעניו אינם חיילים, גם לא עובדי קבלן, והם רואים שחור ומתריעים כשהדגל מתכהה והולך ומסתיר את השמש.

Read this article in English: The Israeli Spring - three swallows



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5