מחכים לטלפון מהמרגל בטהראן

נניח שיש לישראל מרגל צמרת בטהראן, חתנו של המנהיג העליון עלי חמינאי, או של קודמו חומייני. ונניח שהחומר המשובח שהמרגל מעביר ל"מוסד" מוזרק לוורידי הדרגים הבכירים ביותר, הממתינים למוצא פיו בשאלה החשובה מכולן, האם איראן החליטה לחצות את הקו המפריד בין פיתוח תשתית גרעינית לבין ייצור נשק גרעיני. תשובה חיובית תשים קץ למחלוקת בתוך ישראל ובינה לבין אחרונות ידידותיה במערב, בהכרעה אם ניתן עוד להמתין בטרם מבצע צבאי נגד הגרעין האיראני.

מרגל כזה עלול להתגלות כנכס השמור לבעליו לרעתו. הסוכן הפרסי הוא רק משל, חיקוי בדיוני של אשרף מרוואן, חתנו של גמאל עבד אל-נאצר ומי שהעביר לישראל את סודות אנואר סאדאת. בשבוע שעבר התחדש, לסיבוב נוסף, הוויכוח הנושן בין המוסד לאמ"ן על דמותו של מרוואן - האם היה סוכן אמין שהציל את ישראל בהתרעה ברגע האחרון, או הטעה והרדים. בסיבובים הקודמים התעמת ראש המוסד לשעבר צבי זמיר עם אלי זעירא, ראש אמ"ן בשנה שקדמה למלחמת יום הכיפורים. הפעם תקף יורשו של זעירא באמ"ן, שלמה גזית, את האופן שבו הופעל מרוואן בידי זמיר.

במאמר בכתב עת של יוצאי קהילת המודיעין גזית שולל את מעמד-העל, שהוענק למרוואן כרב-מקור, ש"התנדב ו'גייס' את עצמו". הוא נחשב "יקר מפז" וגם עלה הרבה "פז", עוקץ גזית.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

"למצב יוצא דופן זה תרם גם ראש המוסד, אשר נקט צעד חריג ומנוגד לחלוטין לעקרונות עבודת המודיעין", מאשים גזית. זמיר "החליט להפיץ את הדיווחים המקוריים שהתקבלו ממרוואן לקבוצה מצומצמת בדרג הביטחוני-מדיני הבכיר" - גולדה מאיר, משה דיין, ישראל גלילי, הרמטכ"ל דוד (דדו) אלעזר וקומץ אלופים - במקום להעבירם תחילה במסננת המחקרית של אמ"ן, האחראי להצלבתו עם חומרים אחרים ולהערכה המשוקללת.

כך "נוצרה מציאות חדשה ומוזרה, כאשר אישי הצמרת נדרשו לבחור בין מסמכי ההערכה הכתובה, היבשה והמנוסחת בסגנון המודיעיני הזהיר לבין הדיווחים הפיקנטיים מפיו של מרוואן", והתמכרו לו עד כדי תלות. מאמצע ספטמבר 1973 "הלכו והצטברו ידיעות מדאיגות, תחילה בחזית הסורית ואחר כך גם בחזית המצרית, שברגיל היו מחייבות את ישראל להתייחס אליהן בדאגה וברצינות, להכריז על מצב כוננות בצה"ל ואולי אף על גיוס מילואים", אבל "כל עוד לא התקבלו ידיעות ממרוואן ולא הונחו דיווחיו על כף המאזניים, נידחו הטיפול והתגובה על המידע המדאיג".

בעיני גזית האפשרות החמורה מכולן היא שמרוואן פעל בתום לב ולא כסוכן כפול, "שהרי אז נפלנו בבור שכרינו לעצמנו, במעמד הנשגב שהעניקו לו מפעיליו, מעריכי ידיעותיו ובמיוחד האישים בצמרת, שקראו בשקיקה את דיווחיו המאלפים".

המקור הנדיר, שדיווחיו מגיעים למעלה כמות שהם, הוא מקרה פרטי (ומנהיגים גם מקבלים במישרין מידע ממקביליהם, בין השאר גולדה מהמלך חוסיין). הבעיה הכללית היא שמקבלי החלטות בכירים בעלי רקע ביטחוני עלולים להאמין שניסיונם וכשרונם פוטרים אותם מהתהליך השיטתי של הערכת המודיעין - בעיקר כשעמדתם נקבעה מראש. אהוד ברק, שהיה ראש אמ"ן כשאביב כוכבי היה רב-טוראי בן 19, צריך להישען על עבודת נמלים של דרגים מקצועיים? כמובן, לא השיטה מפריעה למי שמתאווה להפציץ באיראן, אלא התוצאה. אילו אמ"ן והמוסד היו עושים שקר בנפשם - אמ"ניפולציה אפשר לקרוא לכך - ומספקים נתונים התומכים בכורח בהול במבצע, היו ברק ובנימין נתניהו מסתייעים בהם להצדקת להיטותם.

לפני שמדינה יוצאת למלחמה, עליה לבדוק היטב את מקורותיה, ועוד יותר מכך את עצמה. 1973 היא הדוגמה המובהקת, לא היחידה ולא האחרונה, לזלזול קטלני. זה עלול לקרות שוב.

Read this article in English: Failing the intelligence test



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות