אין גאווה בירושלים של היום

צריך להודות ליעקב אילון: מגיש החדשות הרהוט והמקצועי ביותר בישראל כיום חשף, בלי שהתכוון לכך, את בלון ירושלים המנופח, את ישרא-בלוף החדשה. דווקא הוא מכל האנשים, שהקפיד תמיד שלא לגלות את השקפותיו, תרם בהתפטרותו לחשיפת שקרי ירושלים, הבירה המאוחדת לנצח נצחים.

לא, לא היה שום מניע פוליטי נסתר בצעדו, הוא התפטר כי מגיש חדשות אינו יכול לשבת מבודד באולפנו, הרחק מהמערכת שלו, ולעשות את עבודתו נאמנה. אבל כן, בהתפטרותו הוכיח אילון עד כמה מגוחך ומלאכותי הוא פולחן ירושלים של ישראל. את מעמדה של הבירה אי אפשר לעצב רק בחוק. גם אם מאה מגישי חדשות ישדרו מדי ערב מאולפניה, היא תיוותר העיר הכי קשה בישראל. אי אפשר להכתיב לתחנת טלוויזיה מסחרית היכן למקם את אולפניה, בדיוק כפי שאי אפשר לחייב מערכת עיתון או הנהלת בנק לעשות כך.

אבל הרגולטור הכתיב: ירושלים, וחדשות ערוץ 2 הרחיבו את הגבול (ואת האבסורד) עד לנווה אילן, ללא הועיל. אפילו הממלכתי במגישים, כיעקב שלנו, הבין שנסיעתו היומית במעלה שער הגיא לא תתרום למעמד בירתנו. גם הוא יודע שמרבית המחוקקים שחוקקו את חוקי ירושלים למיניהם, מקפידים להימלט ממנה כל עוד נפשם בם ולחזור בסופי השבוע לבתיהם בגוש דן, מבלי שאיש שואל למה. כה גדולים הם חוסר הביטחון וחוסר האמון של ישראל בבירתה, עד כי היא נזקקת לחוקים ולרגולטורים כדי לקיימה.

יש בעולם הרבה בירות מלאכותיות שקמו בצו השליטים או בתוקף הנסיבות. העיירה המנומנמת בון היתה במשך עשרות שנים בירתה של גרמניה המערבית, הרחק מעריה המרכזיות באמת; גם האג אינה הבירה האמיתית של הולנד; אנקרה אינה לבה הפועם של טורקיה; גם לא ברזיליה של ברזיל, לא אסטנה של קזחסטאן ולא יאונדה של קמרון. ירושלים לא שונה מהן בהרבה: לא העיר החשובה ביותר, לא המרכז הכלכלי או התרבותי של ישראל. אבל בשונה מכל בירה אחרת, לירושלים אין גם הרבה חסידים בעולם: אין מדינה בתבל, אף לא אחת, שמכירה בה כבירת ישראל.

את משחקי ירושלים אנחנו כמובן יכולים להמשיך ולשחק עם עצמנו. לא חשוב מה אומרים הגויים - כל השגרירויות נמצאות בתל אביב - חשוב מה עושים היהודים: מחליפו של אילון שדר-ישדר מירושלים. מתורגלים בצפצוף על העולם, אפשר היה להמשיך גם בכך, לו לפחות רוב הישראלים היו רואים בירושלים את מרכז חייהם. אלא שלהוציא את החרדים, הדתיים-הלאומיים והעולים מאמריקה, ירושלים נהפכה בשנים האחרונות למקום שהישראלים בעיקר מתרחקים ממנו.

בצדק הם מתרחקים ממנה. עוניה, הלכלוך שבה ועזובתה זועקים למרחקים. בפארק המרכזי שלה גרים זה חודשים ארוכים כמה מענייה באוהלים, בקור הירושלמי, והעירייה מנתקת אותם מזרם החשמל. אין עוד מקום שבו נפערים פצעיה של החברה באופן חריף כל כך, על כל מתחיה; בין חילוניים לדתיים, מזרחים לאשכנזים, יהודים לערבים. אבל מעל לכל מתנוסס בשמי הבירה דגלם השחור של הקיפוח והכיבוש. אין עוד עיר שבה הם בוטים כל כך, עם הפער הזועק בין השכונות היהודיות והפלסטיניות, עם שוטרי מג"ב בכל פינה, עם ההפרות המשוועות של חופש הפולחן, עם המתנחלים שדוחקים את רגלי הפלסטינים משכונותיהם, עם דו-קיום שהוא חד-קיום - ליהודים.

אין לישראלי כל סיבה להתגאות בירושלים של היום, גם יופיה המרהיב וההיסטוריה המרתקת שלה הלכו עם השנים והיטשטשו לנוכח הכיעור של הקיפוח והכיבוש, ששום חומות עתיקות, מוארות באור נגוהות לא יכולות לכסות עליו. יעקב אילון לא ייסע עוד לירושלים ואנחנו הפסדנו מגיש חדשות מחונן. אבל הבה ונודה על האמת: אילו היתה העיר שונה - צודקת, חופשייה, נאורה ויפה יותר, אולי היה עוקר אליה מרצונו, ללא כל חוק, ואתו כל מחלקת החדשות שלו.

Read this article in English: Eilon forgot thee, Jerusalem



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5