רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אללה הוא לא אכבר בסוריה

תגובות

איך אפשר לקרוא את חמשת פרקי הזוועה של ג'ונתן ליטל מהעיר חומס, שפורסמו שלשום במלואם ב"הארץ השבוע", ולחשוב על משהו אחר? איך אפשר לקרוא את חמשת פרקי התופת הללו ולכתוב על משהו אחר? לא הרחק ממקום מושבנו, ממש בפאתי השכונה שלנו, מתרחש טבח נורא של אזרחים צמאי חופש וידנו קצרה מלהושיע, אנחנו אפילו לא מנסים. בשאר אל-אסד, רופא העיניים חובב ההיי-טק, בעלה של אסמה היפה, התגלה כמפלצת. השכן מהדלת ממול מפגיז והורג בלא הבחנה והעולם, כולל השכנה ישראל, לא נוקף אצבע. ואם תתגבר הזוועה עוד יותר? ואם תתפתח שם שואה? ואם יתדפקו המוני פליטי חרב סורים על גבולה של ישראל? הגם אז נצטנף מאחורי הדלת המוגפת, כאחרונת השכנות הקשישות, הנרגנות והעריריות - לא שומעים כלום, לא רואים כלום, העיקר שהדלת תיוותר מוגפת?

בשנת 1981, עת ניטשה המלחמה הנוראה בין איראן לעיראק, איחל ראש ממשלת ישראל, מנחם בגין, "הצלחה לשני הצדדים". בסוף השבוע ציינו בגעגוע 20 שנים למותו של בגין, אבל אמירתו ההיא היתה מהאומללות והעלובות שבהתבטאויותיו. בנפול אויבנו בל נשמח: צריך רק לקוות שאיש בישראל לא שמח לנוכח מה שמתרחש בבית השכנה. אל מול הפגזים הניחתים על בתיהם, זועקים שם המוני אזרחים בחוסר ישע: "אללה הוא אכבר" - ואללה שלהם בכלל לא אכבר. הקריאה שמפלילה אצלנו כל פלסטיני כחשוד בטרור, הפכה בסוריה לקריאה אנושית מכמירת לב - והלב לא נכמר דיו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

כן, נכון, מה יכולה ישראל לעשות? הרי כל פעולה שלה תיחשד מיד כהתערבות זרה למען האינטרסים הצרים והעוינים שלה. כל התבטאות או פעולה של ישראל עלולה לאחד מיד את העם הסורי נגדה. בכל זאת, אי אפשר להימנע מלדמיין, מלשגות לרגע באשליית שווא, איך יכלו הדברים להיות אחרת. איך זה היה לו עשתה ישראל יותר בעבר כדי להתקבל לשכונת-הג'ונגל שלה: היא היתה יכולה עכשיו להפגין לעיני העולם כולו את יומרתה כ"דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון" ולהצדיקה במעשיה. אילו באמת היתה כזאת, היא היתה עכשיו אחת ממנהיגות הקואליציה הבינלאומית שתצא להצלת העם הסורי, בדיוק כמו שאירופה יצאה להצלת קוסובו ובאפריקה התארגנו צבאות להצלת בני עמים שכנים. למען סוריה העולם לא נוקף אצבע, רוסיה וסין בכלל בעד הטבח, כי העולם הוא ציני ואינטרסנטי.

אבל ישראל היתה יכולה להיות אחרת: שוו בדמיונכם, למשל, אילו היתה הברית עם טורקיה בתוקפה - ישראל היתה עושה יד אחת עמה כדי להושיע את שכנתן. דמיינו מה היה קורה אילו ראשי הממשלה של ישראל וטורקיה, הדמוקרטיות היחידות במזרח התיכון, היו מתייצבים יחדיו לאיים על משטרו של אסד. אילו היתה ישראל מקדישה ולו חלק קטן מתוכניותיה לתקוף את איראן ליציאה להגנת העם הסורי - איך העולם הערבי היה רואה אותה, איך העולם כולו היה תופש אותה.

אבל אלו כולם חלומות באספמיה. ישראל אינה במעמד להטיף מוסר לרודנות השכנה, והיא אינה מסוגלת לעשות דבר בלי שידבק בה חשד. בכל זאת, הלב אינו נותן מנוח. הזעקות עולות מעברו של הגבול, הולכות ומתגברות. לכן, למרות כל ההסתייגויות והמגבלות, אי אפשר לקבל עוד את שוויון הנפש וחוסר המעש של ישראל. בני העם שלא שוכח למדינות העולם את אדישותן וחוסר המעש של מרביתן בשואה, שגם אדישות היישוב היהודי כאן מעוררת בו עד היום מחשבות קשות, אינם יכולים להמשיך ולשתוק.

המינימום צריך להיות פנייה מהדהדת לבעלת הברית המוחלטת, ארצות הברית, ולשאר ידידותיה של ישראל: עשו משהו ומיד. שכחו לרגע את האיום האיראני ואת הכיבוש הישראלי, התגייסו למבצע הצלה שאין בהול ממנו. יחשוד העולם במה שיחשוד, קריאה ישראלית כנה כזאת לא תיפול על אוזניים ערלות. עורו אחים, העיירה (השכנה) בוערת. האזרח ר' כרות הרגל, מדיווחו של ליטל, זועק לעזרה; אחיינו כרות היד כבר מת בעינויים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות