הדוב הרוסי מ-פ-ח-ד

סוצ'י, רוסיה

עשרות מקבלי החלטות ומובילי דעת קהל מרוסיה ומהמזרח התיכון התכנסו כאן בסוף השבוע שעבר, בחסות הקרמלין. הם באו לדון ב"טרנספורמציה של העולם הערבי ובאינטרסים של רוסיה". הם זכו לתפאורה מושלמת. על שפת הים השחור, במתחם יפהפה, בין ברושים, דקלים ואורנים; פסטורליה במרחק נגיעה מהכפר האולימפי שיהיה למוקד משחקי החורף של 2014; שם הרי קווקז, הושט היד וגע בם. כמה רחוק מהמולת ההפגנות והקריאות ל"רוסיה ללא פוטין". כמה רחוק מנחלי הדם של חומס וחמה.

רוסיה מאותתת שהיא מבקשת לחזור במלוא עוצמתה למזרח התיכון, הסבירו כמה מהנוכחים. היא דורשת מעורבות מלאה בסוגיה האיראנית ובסכסוך הישראלי-הפלסטיני התקוע ומבקשת להשפיע על העולם הערבי המשתחרר. ואולם דומה שלא ניפוח שרירים היה כאן, אלא דווקא מפגן של פחד ויראה. הרוסים נוהמים? הם פשוט מ-פ-ח-דים.

הפחד הגדול ביותר שלהם הוא מהתבססות האיסלאם הרדיקלי. אחרי תוניסיה ומצרים, מי ערב לנו שהאיסלאמים לא ישתלטו גם על סוריה, שואלים הרוסים. על ישראל להבין זאת טוב מכולם. היא היתה צריכה להיות הגדולה שבתומכי אסד. התחזקות הכוחות האיסלאמיים עלולה להביא להתחזקותם גם בקווקז ובוולגה. היא עלולה לערער גם את הרפובליקות הסובייטיות לשעבר במרכז אסיה.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות אליכם

הרוסים שומעים "איסלאם", ורואים תסיסה, כאוס, מלחמת אזרחים/עדות/דתות/שבטים, הגירה המונית ופריצת סכסוכים אזוריים חדשים. הבחירה בין אסד לאלטרנטיווה, הם אומרים, אינה בין טוב לרע, אלא בין רע לאפוקליפסה.

לא רק הפחד מנהל את הרוסים, גם הטראומה. טראומת-לוב. שוב ושוב חזרו כאן על "בגידת המערב", שטמן פח לרוסים בדמות החלטת מועצת הביטחון 1973. החלטה על אכיפת "אזור אסור לטיס", שימנע הרג אזרחים, נהפכה למבצע מערבי-צלבני להפלת משטר קדאפי, והסתיימה באובדן שליטה ובמלחמת כל בכל. לא נאפשר להתל בנו שנית, אומרים הרוסים, ולא נאפשר שוב למערב להתערב בעניינים הפנימיים של מדינות ריבוניות.

תעשיית הנשק הרוסית הפסידה הזמנות בשווי של כ-10 מיליארד דולר בעקבות האביב הערבי ומדיניות הסנקציות על איראן. מכירות הנשק לסוריה, לעומת זאת, הוכפלו והגיעו בארבע השנים האחרונות ל-4.7 מיליארד דולר. לרוסים יש, לכן, עוד סיבה לחשוש מנפילת אסד. זו גם עלולה להוביל לאובדן אחיזתם בנמל הים-תיכוני טרטוס - בסיס הצי היחיד שהם מחזיקים מחוץ לשטחי ברית המועצות לשעבר.

אכזבה, תסכול ואפילו זעם - כל אלה שימשו בערבוביה בטיעוני הנציגים הערבים כלפי רוסיה. ביותר מרמז נאמר למארחים, כי תמיכתם באסד מתירה את דם מתנגדיו. אלא שיותר משהרוסים חוששים מאובדן העולם הערבי הם חרדים מאובדן אמינותם ויוקרתם הבינלאומיות. האמריקאים יכולים לבגוד בבעלי בריתם, ראו ערך מובארק, אולם אנחנו לעולם לא נפקיר את בעלי בריתנו ההיסטוריים, הם מצהירים.

בסופו של דבר, התמיכה הנחושה באסד נועדה לאפשר למוסקווה להתייצב מול המערב כמעצמה עולמית. והרי אין כמו מערכת בחירות כדי לעמוד מול כל העולם ולהחזיר עטרה אימפריאלית ליושנה. ודאי וודאי בשעה שלא ברור אם חורף בחוץ, או שמא "אביב", והאם אמנם - "אסד היום, ופוטין מחר".

וזה כמובן הפחד הגדול מכולם שמנהל כיום את הדוב הרוסי: לאיש מבאי הכנס בסוצ'י לא היה ספק - פוטין הוא הנשיא הבא של רוסיה. אלא שהדעה הרווחת - שנלחשה בחדרי חדרים - היתה גם, שהוא לא יזכה להשלים את הקדנציה שלו.

כשבארוחת הפרידה בקעו מהרמקולים הענקיים צלילי "I will survive", נזרק כל אחד לאסוציאציות שלו. במכשיר הנייד שלי נחתו שני מיילים: האחד תיאר עוד יום דמים בסוריה. השני, מאמר שפורסם ב"פוריין פוליסי". כותרתו: "פוטין כבר מת".

Read this article in English: The bear is afraid



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5