6 הערות על המצב

1. הנשיא וראש הממשלה יתארחו בעת ובעונה אחת בוושינגטון. כל אחד מהם ידבר לחוד עם אובמה, כל אחד מהם יצעד קוממיות על שטיחים אדומים, והעיתונאים יעוטו עליהם לחוד או ביחד. הם ירואיינו לטלוויזיה, ושרה תככב במיטב מחלצותיה וחיוכיה. את האוסקר אמנם לא קיבלנו, אבל אין ספק שאנו מצליחים להפוך בהדרגה להערת שוליים בעיני הממשל האמריקאי.

2. במדור גלריה הודפסה השבוע קריקטורה מ"ניו יורקר", שבה נראה איש על ברכיו מתפלל לפני לכתו לישון, ובחלון עומד מלאך משמים האומר לו: "אלוהים שומע את התפילות שלך, והן ממש מתחילות לעצבן אותו". אינני יודע איך זה שבמרומים מגיב על מלחמת הקודש של החרדים לא להתגייס לצבא, אבל נדמה לי שאת רוב העם זה מעצבן לאללה. אין לנו קיום בלי תורה, הם אומרים. איפה זה בעצם כתוב חוץ מאשר בהסכמי קואליציה סחטניים? "נמסור את הנפש על המשך הפטור לבחורי ישיבות", הכריז ח"כ משה גפני בהסתמכו על גוש דתי של 15 מנדטים. או-קי, רצונם כבודם. הפצצה האיראנית שהוגיה הם גם כן פנאטים דתיים לאותו אלוהים, תדאג לא לדלג גם עליהם.

3. נתניהו, פעיל ועצבני מאוד באחרונה, הורה לשרים ולקציני הצבא להפסיק לפטפט, פן תיתפש ישראל כמי שגררה את ארצות הברית למלחמה. אולי הוא צודק ואולי לא. ברק הולך בעקבות ז'ול ורן ומקיף את העולם ביותר משמונים יום בשנה עם מסר האיום האיראני. להערכתי, האיש הכי חשוב והכי שקול, ובעיקר הכי חזק, כיום הוא הרמטכ"ל, בני גנץ. מדוע? כי בניגוד לכל קודמיו, גנץ לא חייב את מינויו כרמטכ"ל לאף אחד בדרג הפוליטי. לא לביבי ולא לברק. שני הפוליטיקאים רצו כידוע במישהו אחר, וגנץ הרי כבר היה בדרך החוצה. מתגלה פה רמטכ"ל הכי לא פוליטי שהיה לנו. אחד שלא רואה את עצמו כחלק מקודמיו בדרך לקריירה פוליטית. בכל מצב של איום או פעולה לא אחראית, המלה שלו תהיה המכריעה. במדינת האינטריגות הפוליטיות, הוא הנכס היקר ביותר שיש לנו.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

4. ההתנפלות על שופט בית המשפט העליון סלים ג'ובראן, על שלא הצטרף לשירת התקוה בטקס חילופי נשיא בית המשפט, מוכיחה עד כמה חסרי רגישות אנו יכולים להיות. כל עוד בהימנון הלאומי מופיעות המלים "נפש יהודי הומייה", לא תפסיק להתעורר השאלה אם לא הגיע הזמן לעבור מההימנון שיותר ממיליון וחצי אזרחי המדינה הלא יהודים מתקשים להתחבר אליו. עד שזה יקרה, אפשר לפחות לנסות להבין אותם כשהם לא מזדהים ושרים. ואפרופו "התקוה": ראיתם חרדים השרים את ההימנון הלאומי, או עומדים דום לזכר קורבנות כל המלחמות שבזכותם הם יכולים לזרוק אבנים ולירוק על כל ערכי המדינה?

5. המרכז המדיני-הביטחוני במשרד החוץ העריך השבוע, כי במהלך השנה הזאת תפרוץ אינתיפאדה שלישית. סטטיסטית לפחות, יש סדר מסוים בחיינו: כל עשור מלחמה אחת, פלוס מלחמת התשה אחת ושתי אינתיפאדות. האינתיפאדות לא מתוכננות מראש, הן פורצות כשהלבה הלוהטת מחפשת פרצה. האינתיפאדה הראשונה פרצה לכאורה בגלל תאונת דרכים בעזה שבה נהרגו ערבים. בפועל זו היתה מחאה אמיתית. כשקרתה, ערפאת עוד לא היה כאן. הוא הפציץ את מקורביו בארץ בטלפונים כדי לדעת מי יזם אותה שלא בידיעתו. האינתיפאדה השנייה פרצה בעקבות כישלון שיחות ערפאת-ברק-קלינטון. עתה אוויר האזור רווי חומר נפץ בשל אכזבת הפלסטינים מחוסר הגמישות של ישראל. כשיגיע הניצוץ והבערה תפרוץ, לא נוכל לומר שידינו לא היו בדבר.

6. שר התחבורה, ישראל כץ, הכריז קוממיות כי ישראל מתכננת לסלול 475 ק"מ של פסי רכבת בגדה. הרעיון הגרנדיוזי הזה מזכיר לי את תגובת שר האוצר שמחה ארליך על הרעיון לעבור לשבוע עבודה של חמישה ימים: כדאי שיתחילו ביום עבודה אחד, אמר. לפני שמתחילים לסלול 475 ק"מ, כדאי לדאוג שהמעט שיש לנו יפעל כשורה.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות