האדם השלישי בפרשת הרפז

כשיארוז בקרוב את חפציו ויפנה את חדר ראש חטיבת הביטחון במשרד מבקר המדינה, יסיר האלוף בדימוס יעקב (מנדי) אור מהקיר מזכרת יקרה ללבו, תמונה קבוצתית: לוחמים צעירים, גולני, ראשית שנות ה-70, דור מלחמת יום הכיפורים, שלא הכל חזרו ממנה. אלה האנשים, הם ובניהם ונכדיהם, שעליהם חשב בכאב ובזעם כאשר חיבר את טיוטת הדו"ח שתופץ היום בעניין פרשת ברק-אשכנזי, המתקראת גם על שמו של בועז הרפז.

בפברואר-מארס 2010 הזדמנו לפגישות נפרדות אתו שני מכרים ותיקים. הרמטכ"ל אז גבי אשכנזי והאלוף במילואים אורי שגיא, שהיה מפקד סיירת גולני קצת לפני אור, שיתפו אותו בתחושות קשות שעוררה אצל אשכנזי, לפי חשדם בהתאם לרוח המפקד, מתקפת התשה מתמדת של סביבת אהוד ברק. מסמך הרפז טרם בא אז לעולם; זאת היתה, למעשה, קובלנה ראשונה, במעמד צד אחד, על נזקי מלחמת שר הביטחון ברמטכ"ל. אילו, במקום לדגור על המסמך המזויף עד שהיה לאפרוח, השכיל אשכנזי למסור גם אותו, והפעם כתלונה רשמית לאור או למבקר מיכה לינדנשטראוס, היו אירועי השנתיים האחרונות מתגלגלים אחרת.

כמעט איש לא ייצא נקי מהטיוטה. נפגעיה-בכוח, הנמצאים הבוקר בכוננות ספיגה ודרוכים לעבור משגרה לחירום, מתעתדים להילחם ציבורית ואולי גם משפטית על כל תג ותו בה, גם משום שבדיקת המבקר, בניגוד לחקירה משטרתית שתוצריה נסרקים בפרקליטות לקראת החלטה על סגירת תיק או כתב אישום, אינה מחויבת בהקפדה על דיני ראיות. אך בלי להמתין להר שיוליד פז, לצימוקים - או לעוגות שלמות - מתוך הדו"ח, ידועה מראש עובדה ניצחת: המצב בצמרת הביטחונית בשנים 2009-2010 היה בכי רע, יד איש באחיו, עוד יותר מהמקובל.

זאת אינה תגלית מרעישה, העיקר פורסם בדיווחים תכופים משדה הקרב, שהרי במידה רבה נערכה אז ההתגוששות בעיתונות ועליה. התקוטטו על מעמד, על כבוד, על יוקרה. הפסנתרן ברק רצה שאשכנזי ינגן רק כינור שני. אשכנזי סבל ממקרה קל של נחיתות, ברק - ממקרה קשה של עליונות. אשכנזי הירבה להיעלב. ברק לא השלים עם האפשרות שחייל מחוספס ומגושם, לכאורה, יסרב להיכנע, יתגלה כרב-תחבולות ויערים עליו במשחקו-הוא.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

בתווך, נקוב בקליעי האש הצולבת, היה צה"ל. האחראי העליון עליו, ולא רק על לשכתו, היה אשכנזי. צה"ל הוא חלק חשוב, הכי חשוב אך לא יחיד, במערכת הביטחון. האחראי העליון עליה, ולא רק על לשכתו, היה ועודנו ברק. מערכת הביטחון, הכי חשובה אך לא יחידה, היא חלק מהמממשלה. האחראי העליון על הממשלה, ולא רק על לשכתו, היה ועודנו בנימין נתניהו.

הרמטכ"ל אינו "של" שר הביטחון. הוא הדרג הפיקודי העליון בזרוע הצבאית המבצעת את הוראות הממשלה. כישלון של הצבא, העולה בחיי חיילים ואזרחים, הוא כישלון הממשלה כולה ובמיוחד כישלון העומד בראשה. מעשים ומחדלים המפריעים לצבא להתכונן למשימותיו או להקדיש את מלוא הקשב לפיקוד עליהן ראויים לגינוי חמור במיוחד.

נתניהו הוא האדם השלישי בפרשת ברק-אשכנזי, מי שנקט עמדה סבילה אך בעלת משמעות פעילה לטובת צד אחד, שותפו הפוליטי, בסרבו להתייחס למצוקת הצד האחר, שנתפש כמי שיהיה בתום שירותו יריבם הפוליטי. הרשלנות הכוחנית בתהליך איתור מועמד ראוי לרמטכ"ל, שהשתקפה במינוי יואב גלנט בלי לוודא שיעבור את מסננת המבקר, היועץ המשפטי לממשלה ובג"ץ, וכבדרך אגב להמאיס על אשכנזי את כהונתו עד שיתכבד ויסתלק ויניח לנתניהו ולברק ולרמטכ"ל הבא לתקוף באיראן - היא באשמתו האישית של ברק, אך באחריותו העליונה של נתניהו.

אם יתברר הערב שמסקנה זו מזדקרת מטיוטת דו"ח הביקורת ומאפילה על זוטות מוקלטות, ימלא אור את שליחותו ללוחמים שבתמונה, צעירים לנצח כמו שהיו אי-פעם ברק ואשכנזי.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5