רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

סכנת הקונספירציה המלחמתית

ונניח שהכל ילך מצוין. אהוד ברק טוען שמטח הטילים שייפול על ישראל בתגובה לתקיפה באיראן יהיה קטן משהוערך, בשל המצב בסוריה ובלבנון. נניח שכך יהיה; ונניח שהמתקפה תגרום לנזק המרבי האפשרי; ונניח שמעט מטוסים ייפגעו; ונניח שבשל הבחירות בארה"ב ברק אובמה, שעוין לתקיפה ישראלית ומשמיע כעת מלים והבטחות כדי למונעה, לא יפריע, ואף יתמוך מילולית בישראל לאחר התקיפה. עדיין, בהנחה שהכל ילך מצוין - מעט מאוד יושג; מצב ישראל לאחר תקיפה יהיה רע.

הסיבה פשוטה. אם ניקח ברצינות את מושג "מרחב החסינות" של ברק - המתייחס לפורדו שליד קום, ולדומיו - איראן כבר שם. פורדו קיים. יש בו אורניום וצנטריפוגות. הידע קיים. גם אם ייהרס הכל ופורדו יישאר, הפרויקט האיראני יוסג שנתיים לאחור לכל היותר. למעשה גם זה לא, כיוון שאיראן תעבור מהתגנבות והזדחלות לפצצה להעשרה צבאית מהירה. הבטחת ברק שישראל תתקוף שוב כעבור שנתיים, אפילו איננה חלולה. מובן שאם יש מרחב חסינות, הוא ישרור אז בפורדו ודומיו. לאחר תקיפה ישראלית בלבדית תהיה איראן שוחרת הנקמה למדינה גרעינית.

לאחר הנאומים ולפני פגישת הפסגה ופורים, הגיע זמן הסרת המסיכות. תקוות המתכננים הישראלים המאמינים בתקיפה היא אחת: שארה"ב תיאלץ להיגרר פנימה ולהשלים את המהלך הישראלי. הפעולה הישראלית אמורה לתפקד כפצצת מימן, שבה פצצת האטום משמשת כנפץ. ישראל היא הנפץ. אם יפלו טילים רבים בתל אביב ונכסים אמריקאים באזור ייפגעו - התזמון המדויק לקראת הבחירות בארה"ב אמור לאלץ את אובמה לשגר את הכוח הצבאי היחיד שיכול לרסק את הפרויקט האיראני.

עשו לנו לייק לקבלת מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

מראשית יוני ועד לאמצע אוגוסט - רגע לפני הוועידה הרפובליקאית - יחול, לטעם המתכננים, העיתוי המושלם לגרירת ארה"ב למלחמה. מול ההימור הזה, אפילו עוזי ארד - מי שנתן ל"הארץ" את הראיון הקיצוני ביותר בעניין האטומי, שבו דיבר על ההנאה המינית ממשחקי מלחמה עם עשרות מיליוני הרוגים - מעיד עתה על עצמו כמתון. אפילו ארד עומד על תיאום עם ארה"ב, ומצא עצמו שמאלה לבנימין נתניהו בשאלת התקיפה. לכן, לדעתו, הורחק. נתניהו לא רצה ניירות עם אופציות אחרות.

פעם אחת בלבד חטאה ישראל במהלך דומה. עשו זאת פנחס לבון ובנימין גיבלי. המצב נראה דומה. מדינת ענק מונהגת ביד עריץ קיצוני עם שאיפות אזוריות, שתומך בחיסול ישראל. אז דובר בנאצר ובמצרים. עקב העייפות ממלחמות קודמות נראה המערב האמריקאי כנסוג מהאזור. הדרך לגרירת ארה"ב חזרה פנימה - למען ישראל - נראתה פשוטה. פיגועים במטרות אמריקאיות במצרים נראו למתכננים כפתרון. הפרשה הפכה ל"עסק הביש", ול"מי נתן את ההוראה". הפעם ההוראה יותר מורכבת ומסוכנת. כבתכנון ברק ל"דין וחשבון" - כשהאוכלוסייה הלבנונית המופגזת אמורה היתה לברוח וללחוץ את ממשלתה שתלחץ את סוריה שירסן את חיזבאללה - כך כאן. התכנון אמור להביא, סיבובית, להיפגעות אמריקאים שתגרור אותם למלחמה.

המלל הישראלי לא נועד לסנקציות ולפתרון דיפלומטי. נתניהו אינו מאמין בכך, ומשוכנע שאובמה לא יתקוף ביוזמתו. לא לפני נובמבר ולא אחריו. מטרת התמרון הישראלי פשוטה: לייצר מלל אמריקאי שיכשיר את הקרקע לגרירת ארה"ב לתוך המערכה לאחר התקיפה הישראלית. זה הכל. איפה קונספירציות הרפז ואיפה ההימור הקיומי שבתוכנית הזאת. וכאיציק מרדכי - לקורבנות קשר אין רישיון לחטוא.

לאחר "עסק הביש" חזר דוד בן גוריון. במקום קונספירציה יצר ברית אינטימית ומתואמת עם צרפת ובעזרתה פעל. 56 שנה לאחר 56', ישראל חייבת שורת בן-גוריונים בצמרת המערכת הביטחונית בהווה ובעבר, שיבהירו לנתניהו שככה אי אפשר. על ביטחון ישראל לא מהמרים בקונספירציות. אין זה עניין לוועדת חקירה. הפעם ברור מי נותן את ההוראה. הוראה שאיננה חוקית בעליל. הוראה שאין לבצעה. לא הקיץ. לא בישראל.

Read this article in English: The 'rotten-business' conspiracy is back



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות