נאום הברווז של נתניהו

אם זה נראה כמו ברווז (מפוחד), הולך כמו ברווז (מפיץ חרדות), ומגעגע כמו ברווז (מזרה אימים) - זה אכן ברווז (מפוחד ומפחיד). גע-גע-גע, בנימין נתניהו שוב גיעגע נאום הפחדות בוועידת איפא"ק שלשום, שב ומוכיח כי מעולם לא היה בישראל מדינאי כמותו, שבנה את הקריירה שלו על הפחדות, ברקורד מרשים של עשרות שנות אימה, בלי הפסקה.

"מר טרור" היה עם השנים ל"מר איראן", אפילו לנוכח שפעת החזירים נתקף אימה, הפחיד את הציבור והורה לצייד את כל אזרחי המדינה בחיסוני שווא. 450 מיליון שקל היה מחירם, וחלקם עדיין נחים מאז שנת 2009 כחיסון שאין לו הופכין במחסני החירום.

מנהיגים מפיצי חרדות יש בשפע במשטרים לא דמוקרטיים; מתברר שגם בישראל זהו מטבע עובר לבוחר - ראו מקרה נתניהו. מה יש לו להציע לישראלים, זולת הפחדות? ומה יהיה אחרי שידביר, בדרך זו או אחרת, את הסכנה הנוכחית? יידבק בחדשה? ימציאה? ומה על איזו הפחת תקווה, לשם שינוי? צעיר שנולד בישראל לפני כ-30 שנה גדל רק על מסעות ההפחדות של נתניהו: הטרור, השפעת והגרעין. שום דבר זולתם.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ופרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

46 פעמים נקטע נאום נתניהו בתשואות סוערות. נתניהו ידע למה הוא נושא את הנאום הזה דווקא בוועידת איפא"ק, הבית של היהודים השמרנים, הלאומנים והימניים, מחוז הבחירה והאהדה הטבעי שלו, אמריקה ביתו. "וואו, זה כמו בכנסת", הפטיר במרירות בפתח דבריו לנוכח היהודים המריעים לו. אבל אם כבר לשאת את הנאום הזה, המעדיף טילים על תל אביב מאשר פצצה גרעינית בידי איראן, היה על נתניהו לאזור אומץ ולשאתו בתל אביב, שעליה ייפלו הטילים המדוברים, ולא באמריקה היהודית המריעה לו בעיוורון, בשיכרון ובאוטומטיות, בלי שנשקפת לה סכנה ולו של טילון אחד.

התל אביבים הצעירים זכאים לשמוע על תוכניות של ראש ממשלתם הרבה לפני דיירי בתי אבות בפלורידה; אבל נניח לגיאוגרפיה. נתניהו שוב חזר גם להיסטוריה. שוב שלף מהארכיון את מסמכי השואה ונופף בהם כקבצן המנופף בגדמו. באו"ם לפני יותר משנתיים היו אלה מפות אושוויץ, שלשום מכתבי הקהילה היהודית באמריקה, והמסר נותר בעינו: אנחנו ערב עוד שואה.

להשוות את גרמניה הנאצית לאיראן, את מינכן לטהראן - זה לגמד את השואה ולהוזילה. אבל היהודים באמריקה אוהבים את זה. את השימוש הנפסד בזכר השואה.

גם בישראל אוהבים את זה - בסקר המכון הישראלי לדמוקרטיה שפורסם ב"הארץ" לפני כחודשיים השיבו 98% (!) מהישראלים, כי השואה היא העיקרון המנחה החשוב ביותר בעיניהם, יותר מכל עיקרון אחר.

זאת התוצאה של נאומי נתניהו. אבל מה בין 1944 ל-2012? מה בין היטלר לאחמדינג'אד? האין סכנת הנשק הגרעיני באיראן חמורה דיה, וצריך לגייס את השואה כדי להעצימה? ואולי די כבר ל"בכל דור ודור יש אלה המבקשים להשמיד את העם היהודי", כמו שדיקלם נתניהו גם שלשום?

יש לשוב ולומר: הסכנה של איראן גרעינית היא אמיתית וחמורה. לישראל יש די כלים כדי להרתיע את איראן מפני שימוש בנשק גרעיני, עד כי כל שימוש בו יהיה בבחינת התאבדות של איראן. בטהראן יודעים זאת.

מובן שיש לעשות כל מאמץ כדי למנוע מאיראן את הפצצה, אבל לא באמצעות מנהיגים משיחיים, המדמים את עצמם למושיעי ישראל והתפוצות מפני עוד "שואה", שכלל אינה נשקפת.

אבל הרי רוב הישראלים מאמינים בביאת המשיח, הלא כן? לא פחות מ-55% מהם השיבו על כך בחיוב, בסקר הנ"ל. אז מה היה לנו? ראש ממשלה המפחיד את עמו, עמו המאמין בביאת המשיח, ונתניהו השם את עצמו להיות המשיח, שבינתיים לא בא וגם לא מטלפן.

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות