טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אשליה של נתק

תגובות

"כיפת ברזל" הצליחה להעניק לתושבי ישראל את האשליה שיוכלו להוסיף לגדר הביטחון הקרקעית גם כיפה אווירית, שתשלים את ניתוקם מהסכסוך הישראלי-הפלסטיני. אך הכיפה האווירית הזאת והגדר מצליחות ליירט רק את הסיפטומים של הסכסוך, שלפני עשור היו בעיקר "מחבלים מתאבדים" והיום הם גראדים וקסאמים. ישראל נמנעת מלהתמודד עם שורשי הסכסוך, ומאפשרת לחמאס ולג'יהאד האיסלאמי לקבוע את סדר היום המדיני, לבסס את מעמדם בחברה הפלסטינית, ולצבוע את כולה באותם צבעי מלחמה.

בעזה, האיסור על יצוא לישראל ולגדה ריסק את המגזר הפרטי היצרני. 83% מהמפעלים משותקים או פועלים בפחות מ-50% מתפוקתם. שיעור האבטלה עלה מ-18.7% ב-2000 ל-30.3%, ובקרב הצעירים הוא 46.5%. את האליטה הכלכלית הישנה, בעלת הקשרים בישראל, החליפה אליטה של מקורבי החמאס, המבססת את שליטתה על כלכלת מנהרות, מגזר הנדל"ן ורוב אפיקי ההשקעה והעסקים ברצועה.

באופן אבסורדי, למרות שהסגר הפך בהדרגה את המשק בעזה לפחות יצרני, ההכנסות של השלטון עלו. תעשיית המנהרות, והמיסוי על הכנסת סחורות, דלקים וחומרי בניין מספקים לחמאס חלק ניכר מתקציבו. ב-2010 זרמו לקופתו כ-300 מיליון דולר מכלכלת המנהרות - כ-60% מתקציבו השנתי, בעוד שב-2006, טרם השתלטותו על עזה, תקציבה של הרשות בעזה עמד על 40 מיליון דולר בלבד. את יתר התקציב מקבל החמאס מתורמים מבחוץ.

המדיניות הישראלית מונעת באופן ספציפי שני מקורות הכנסה מרכזיים מעזה - ייצוא מוצרים וכניסת אנשים - סוחרים, אנשי עסקים - מהגדה. שינוי ביחס לאלה ישקם את כדאיות ההשקעה בתעשייה ובחקלאות, יגוון את חלוקת ההון הזר והמקומי, יסיר את תלות התושבים בסיוע זר ובמנגנוני צדקה מקומיים, שחלקם הגדול קשור לשלטון, ויכרסם במונופול החמאסי. היתר יציאה לעבודה בישראל לנשים, ששיעור האבטלה בקרבן גבוה ב-50% מזה של הגברים, עשוי אף לשפר את מעמדן, שהידרדר מאוד תחת שלטון החמאס.

בגדה, החנקתה של האינתיפאדה השנייה באמצעות כוחות הביטחון, בניית הגדר, הפרדת "מרקמי החיים" והרפורמות השלטוניות והביטחוניות ברשות הפלסטינית בהנהגת מחמוד עבאס לא הניעו את ממשלת ישראל הנוכחית לנצל את הרגיעה לטובת מו"מ רציני, אלא להיפך. אנו עדים להכפלת מספר המתנחלים, חיזוק ההתנחלויות המבודדות, "ייהוד" מזרח ירושלים והימנעות משחרור אסירים לידי עבאס.

ישראל נמנעת מלהפנים את העובדה, שהציבור הפלסטיני שופט את שני הארגונים הנאבקים על אהדתו ותמיכתו על פי הישגיהם בהגשמת האינטרסים הפלסטיניים. רובו המכריע מאמין בנרטיב שלפיו ישראל, בתמיכה בינלאומית, גרמה לפלסטינים עוול היסטורי שיש לתקנו. עם זאת, רבים בתוכו רואים בהסדר קבע את הדרך המועדפת לסיים את הכיבוש הישראלי ולכונן מדינה פלסטינית בשטחים. לפיכך, על ישראל לנצל את הרגיעה לקידום המו"מ עם אש"ף ולהעמיד מחדש את החברה הפלסטינית בפני הצורך להכריע בינו לבין החמאס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות