עד סוף השנה – כולנו נדע

לפני שבוע קיבל בכיר ישראלי בביתו אורח אמריקאי לשיחת לילה. כיוון שהאורח הוא אינטליגנטי ובעל השפעה, הבכיר ניגש מיד לעניין. הציע ויסקי, הגיש קפה ואמר שאין זמן. בשנת 2013 איראן כבר תהיה עמוק בתוך מרחב החסינות. תהליך ההתמגנות ותהליך הביזור של המתקנים האסטרטגיים יגרמו לכך שגם אם ישראל תכה בהם, התוכנית הגרעינית תשרוד. כאשר זה יהיה המצב, כל מתנגד תקיפה בישראל ובעולם יעבור מהטיעון של עדיין-לא לטיעון של כבר-לא. מאוחר מדי, אין מה לעשות. לכן, בראייה צלולה, ברור לחלוטין שבעבור ישראל, 2012 היא השנה הקריטית. עכשיו או לעולם לא.

הבכיר הישראלי תיאר את היחסים עם ארצות הברית כמצוינים. בניגוד לעבר, בין שתי המדינות אין חילוקי דעות מודיעיניים או פערים רטוריים. גם במובן המדיני וגם במובן הצבאי ממשל אובמה עשה אל מול איראן הרבה יותר מאשר ממשל בוש. הנשיא עצמו הוא אדם מרשים: קר רוח, קשוח, מבין עניין.

אבל בראייה מפוכחת של המצב, ברור שבין וושינגטון לירושלים יש הבדלים מובנים. בעוד לאמריקאים פצצה שיעית היא בעיה אסטרטגית, בשביל ישראל היא בעיה קיומית. בעוד האמריקאים יוכלו לפעול גם בשנה הבאה, ישראל תוכל לפעול רק השנה. מי שגישתו לחיים אינה רומנטית אמור להבין, שאין זה מציאותי לצפות לכך שנשיא אמריקאי יתחייב לפני ראש ממשלה ישראלי שבעתיד יבלום את איראן על ידי מתקפה צבאית. כך שדווקא בגלל הקירבה העמוקה בין בעלות הברית על ישראל להיערך לכך שבעניין הגורלי הזה היא תפעל לבדה ועל דעת עצמה.

ישראל תכבד את ארצות הברית ותביא בחשבון את האינטרסים של ארצות הברית, אך לא תמתין לאישור פעולה אמריקאי. ישראל גם לא תיידע את ארצות הברית מראש.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והעדכונים ישירות אליכם

את איראן רואה הבכיר הישראלי כנמר של נייר. יכולת הפגיעה הישירה שלה בעורף הישראלי מוגבלת. השליטה שלה בחיזבאללה ובחמאס אינה מוחלטת. אם לבנון תתיר למיליציה השיעית לתקוף את ישראל משטחה, לבנון תיוותר בלא תחנות חשמל ובלא שדות תעופה. גוג ומגוג? החששות הללו מוגזמים מאוד. לארצות הברית בוודאי אין סיבה לדאוג. הואיל והאינטרס העליון של איראן יהיה שלא לשלב את ארה"ב במלחמה, לא יהיה לה עניין לתקוף יעדים אמריקאיים. הסבירות לכך שאיראן תפעל נגד אמריקה קלושה, והיכולת של איראן לפגוע באמריקה שולית.

נכון, מחירי הנפט עלולים לנסוק באופן דרמטי, ואולם התפרצות המחירים לא תארך זמן רב. הואיל וסעודיה תעלה במהירות את התפוקה שלה, בתוך שבועות אחדים השווקים יירגעו והעסקים ישובו למסלולם. בדיעבד, הכל יודו לישראל ויכירו בכך שבדרכה שלה פתרה בעיה שהעולם לא הצליח לפתור.

בשקט ענייני חזר הבכיר הישראלי על הקביעה, שיש שלושה פרמטרים לפעולה ישראלית: יכולת, לגיטימיות, מאכלת על הצוואר. כעת המאכלת כמעט על הצוואר, אמר. מבחינת ישראל, 2012 היא שנת ההכרעה. ישראל לא מבלפת. ישראל אומרת לארצות הברית את האמת. לא חייבים לדבר דווקא על אושוויץ, אבל צריך להבין שמדינת היהודים אינה יכולה להפקיד את גורלה בידי אחרים. לא לשם כך באנו הנה. לא לשם כך הקמנו את המדינה הזאת. השאלה היא שאלה עמוקה של ריבונות. רק אם נהיה עצמאים וחזקים נוכל להגן על חיינו ונוכל להיות שותפים ראויים לבעלי בריתנו.

בצאתו החוצה אל ליל סערה תל אביבי היה האורח האמריקאי נסער ונרגש. האומנם שמע במו אוזניו את שזה עתה שמע? האם הבכיר הישראלי שיקר לו במצח נחושה, או שמא שיתף אותו באמת מרעישה? עד סוף השנה האורח האמריקאי יידע. עד סוף השנה כולנו נדע.

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות