טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מרחב ראוי להולכי הרגל

תגובות

"הולכי רגל מהווים את חלקה הגדול של האנושות. יתר על כן - את החלק הנעלה שלה", קובעים איליה אילף ויבגני פטרוב בפתח היצירה הסאטירית "עגל הזהב" (תרגום: מוטי לבון, הוצאת "ספרות יפה"). "הולכי רגל יצרו את העולם. הם אלה שבנו ערים, הקימו בניינים רבי קומות, התקינו מערכות ביוב ומים, סללו רחובות והאירו אותם בפנסי חשמל. הם אלה שהפיצו את התרבות ברחבי התבל... העלו גשרים מעל נהרות, פיענחו כתב חרטומים מצרי, חיסלו את סחר העבדים וקבעו שמפולי סויה אפשר להכין 114 מנות טעימות ומזינות.

"וכשהכל היה מוכן, כשכוכב הלכת שלנו קיבל מראה פחות או יותר מסודר, הופיעו הנהגים. יש לציין שגם את המכונית המציאו הולכי הרגל. אבל הנהגים משום מה מיד שכחו את זה. הם התחילו לדרוס את הולכי הרגל הנבונים ורכי המזג. הרחובות, שבנו הולכי הרגל, עברו לשליטת הנהגים. הכבישים הוכפלו ברוחבם, המדרכות הוצרו עד לרוחבה של חפיסת סיגריות. והולכי הרגל התחילו להיצמד בבהלה אל קירות הבתים.

"בעיר גדולה הולכי הרגל מנהלים חיים מלאי סבל. בשבילם הנהיגו מעין גטו תחבורתי. מרשים להם לחצות את הרחובות רק בצמתים, זאת אומרת דווקא במקומות שבהם התנועה ערה ביותר ושבהם ניתן בדרך הקלה ביותר לנתק את חוט-השערה, שעליו תלויים חייו של הולך הרגל".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב מאמרי "הארץ" ישירות לפייסבוק שלכם

אילף ופטרוב "קראו היטב את העיר" כשתיארו בסרקזם עולץ את התנוונות המבנה העירוני והתערערות מעמד הולך הרגל. בעשור האחרון התעורר שיח תכנוני אורבני חדש, שתכליתו להחזיר את הולך הרגל - "אמצעי התחבורה הוותיק והזמין ביותר בעולם" - למרחב הציבורי. ערים כמו לונדון, קופנהגן וברצלונה החלו לעשות שינויים מרחיקי לכת לטובת פיתוח המרחב של הולכי הרגל. כפי שדיווח קירק ג'ונסון ב"ניו יורק טיימס", החלו באחרונה גם תושבי דנוור בארצות הברית לפעול להחזיר לעירם את תרבות ההליכה. אזרחים החלו לייצג את עניינו של הולך הרגל אצל מתכנני הערים ולפעול להעלאת המודעות ליתרונות שבהליכה.

הולך הרגל אמנם נחשב "אמצעי תחבורה" פגיע ואטי (3-5 קמ"ש בממוצע), אבל אינו מזהם, אינו צורך דלק ולא תופס חניה. להליכה יש יתרונות לבריאות, לסביבה, לחברה ולכלכלה.

בישראל רואים עדיין בהולכי הרגל מטרד ומכשול בדרכן של המכוניות. ישראל היא מהמובילות בעולם המערבי בשיעור הולכי הרגל הנפגעים בתאונות. בחברה הישראלית בעלות על כלי רכב ושימוש בו מזוהים עם הצלחה ומעמד חברתי מבוסס, ואילו הליכה ברגל מזוהה עם עוני ונחשלות. על פי ההערכות, כעשירית מהנסיעות העירוניות למרחק של פחות מקילומטר נעשות במכונית הפרטית. עם זאת, התהייה למה הולכי רגל אינם הולכים ברגל מתחילה להזדחל באיחור אופנתי גם לישראל.

חסרה עדיין התבוננות על המרחב מנקודת מבט של הולך הרגל: תחזוקה של רחובות נקיים, מוארים, בעלי מדרכות רחבות, תקינות, מוצלות וחופשיות ממכשולים; פיתוח מדרחוב במרכזי הערים; תכנון מעברי חצייה ורמזורים המקנים עדיפות להולכי הרגל.

הרחוב איננו רק תוואי דרך למכוניות, והולך הרגל אינו "אמצעי תחבורה מיושן"; הוא הפעימה האנושית של העיר, ותנועתו היא הביטוי החזק ביותר לקשר בין הסביבה לקהילה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות