ירושלים של אלע"ד

לרשויות נוח להפקיע את שרידיה הקדומים של ירושלים מהציבור ולהעבירם לשליטת עמותות דתיות-לאומיות. וראשי הממסד הארכיאולוגי? הם תומכים, או שותקים

אישורה להפקדה של תוכנית הבנייה החדשה של עמותת אלע"ד ב"חניון גבעתי", הוא שלב נוסף בקבורתה מחדש של ירושלים הקדומה. שם, כמו גם ברחבת הכותל ובבניינים הצמודים לה, חברו יחד רשות העתיקות, עיריית ירושלים, וכמה עמותות ממשלתיות ופרטיות, ויזמו תוכנית "פינוי-בינוי" שמטרתה לחנוט את שרידיה הקדומים של ירושלים - ובפרט אלה שאינם מספרים את סיפורה של ירושלים היהודית - במרתפים: מתחת לחניונים, רחבות אירועים, אולמות הרצאה וחוויה, מזנונים, ומתקנים אחרים.

על פי התוכנית, המבקרים בעתיקות ירושלים ההולכות ונחשפות לא יחוו אותן בהקשרם הטופוגרפי, או בזיקה למבנים אחרים. בשטח הנושק לרחבת הכותל לא ייראה רחוב עמודים רומי הניצב מול הר הבית ומסגדיו, אלא יער עמודי בטון מאסיביים והדמיה של הר הבית (לבטח בלי מסגדים). ובמרתפי גבעתי, מתחת לחניון של 250 מכוניות, ייחשפו המבקרים, במקרה הטוב, לכמה חדרים המנותקים מסביבתם, בינות לעמודי-תמך. יוסבר להם שמדובר במבנה-חצר מרשים אשר צפה אל הר הזיתים והר ציון (שיוצגו מן הסתם במצגת וירטואלית המתמקדת בירושלים של ימי הבית השני).

עשו לנו לייק וקבלו מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

בעיני הרשויות, אלה חדשות טובות, משום שלטעמן עדיף להפריט את הטיפול בשטחי עתיקות מאשר לפתח אותן כמרחב ציבורי. בדיון על אישור פרויקט "בית הליבה" (בניין המתוכנן לקום ברחבת הכותל) אף ציין מנכ"ל רשות העתיקות, שוקה דורפמן, כי "בירושלים יש הרבה מאוד פארקים וגנים ארכיאולוגיים פתוחים. כולם הפכו למזבלות עם דודי שמש, ואתם לא מתארים לעצמכם מה קרה עם אותם אתרים ארכיאולוגיים שהשארנו אותם פתוחים" (מתוך תמלול הדיון בוועדה המחוזית, 26.10.2010).

הוא בוודאי יודע מה הוא שח, שכן תיאורו תואם את ההזנחה בכמה משטחי החפירה שבאחריות רשות העתיקות בעיר דוד עצמה (ראו צילום). לדידו, הציבור איבד את הזכות לבקר באופן חופשי בעתיקות ירושלים עקב היגיינה לקויה ואוזלת היד של רשויות המדינה. זכות זו תועבר לעמותות הדתיות והלאומיות, שהן בעלות הבית האמיתיות בלבה של ירושלים ההיסטורית.

מה אומרים בעלי המקצוע ואנשי הציבור? קולם לא נשמע. אולי משום שאין גוף מייצג לארכיאולוגים בארץ, ואולי משום שאת תפקידי המפתח בארכיאולוגיה הישראלית מאיישים כיום אנשים שהם בעלי עניין בפרויקטים התיירותיים-אידיאולוגיים בעיר.

מתי כל זה קרה, בדיוק, ואיך, מתחת לאפינו, הרשינו זאת, ללא דיון ציבורי ראוי לשמו? ובכן, הכל התרחש לאור יום, על פי הנוהל והחוק, תוך אישרור העבודות אפילו על ידי בית המשפט העליון. בחניון גבעתי שכרה עמותת אלע"ד את שירותיה של רשות העתיקות, כדי שתחפור יסודות למבנה שירותים ומסחר שהם מבקשים לבנות על גבי האתר הארכיאולוגי החשוב ביותר בארץ.

לצורך זאת היה צורך בשינוי ייעוד הקרקע משטח ציבורי פתוח לשטח של מוסדות, מבנים וכביש. על פניו, רשות העתיקות ורשות הטבע והגנים הסכימו למפרע לאפשר בנייה במקום זה בבוא היום, תוך קבלת הבטחה שהעתיקות עצמן ישומרו. אלא שבמקרים שכאלה, לעולם לא ברור מה נכלל בגדר "עתיקות" ו"שימור". האם שלוש או ארבע השכבות הארכיאולוגיות שהוסרו והוכחדו לחלוטין בחניון גבעתי אינן נחשבות "עתיקות"? ומה עם השכבות שמתחת לאלה המיועדות לשימור? והאם קבורה מתחת לחניון היא באמת פעולת השימור הראויה ביותר?

ועוד לא התחלנו לברר את השאלות הרחבות יותר, כמו מהות המרחב הציבורי, הסינרגיה של הפרטה, דת ולאומנות, הדרך שבה מעצבים זיכרון באמצעות הרס סלקטיבי של העבר, או חלקם של תושבי האגן ההיסטורי של ירושלים בהווה, אנשי העיר העתיקה וכפר סילוואן, בשימור הזיכרון של עירם ובקביעת עתידה. דומה שלשיטתן של ממשלת ישראל, עיריית ירושלים, רשות הטבע והגנים ורשות העתיקות אין לאנשים הללו קיום של ממש. הם רק צלליות בירושלים הישראלית, בירת כל עמותותיה.

פרופ' גרינברג, תושב ירושלים, מלמד ארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות