במקום בו עורכים ניסויים בקופים

תשעים קופי מעבדה עומדים להישלח לארצות הברית בתוך כמה ימים מחוות הניסויים במושב מזור; בג"ץ הוציא צו מניעה זמני האוסר את גירושם. כ-700 מבקשי מקלט מדרום סודאן עומדים להיות מגורשים גם הם בתוך כמה ימים, ושום צו עוד לא הוצא למנוע את גירושם. חברת אל על, כמו חברות תעופה רבות אחרות בעולם, אינה מוכנה להטיס חיות לצורכי ניסויים. עם זרים המגורשים מכאן בכוח ובאכזריות אין לחברות התעופה כל בעיה. הן מטיסות אותם בלא היסוס, גם כשהגירוש מלווה באלימות של השוטרים המלווים את המגורש.

נכחתי פעם במעשה גירוש כזה בטיסה לאמסטרדם: זעקות השבר של האפריקאי הכבול לא נפסקו מההמראה בנמל התעופה בן גוריון ועד הנחיתה בסכיפהול. לא אשכח זאת לעולם. אם יגורשו עכשיו חלילה אלה וגם אלה, הקופים ובני האדם, ייחרץ גורלם. ניחוש: הקופים לא יישלחו, והסודאנים יגורשו.

המאבק לזכויות בעלי חיים בישראל מרשים ונוגע ללב. יש כמה עמותות פעילות בנושא; עמיתתי אורנה רינת פירסמה מאמר נוקב ומצמרר ("דרכם האחרונה של הקופים", "הארץ", 26.3) על הגורל האכזר הצפוי לקופים אם יוצאו מהארץ. "מכאן תתחיל דרך שתחילתה ייסורים וסופה מוות", כתבה רינת; והלב נכמר. אבל גורל דומה, דרך שתחילתה ייסורים וסופה מוות, עלול לצפות גם לדרום סודאנים העומדים להיות מסולקים מכאן בכוח.

עשו לנו לייק וקבלו חדשות ופרשנויות ישירות לפייסבוק שלכם

אפילו מרכז החקר של הכנסת פסק, כי דרום סודאן היא מדינה מסוכנת וכי ב-46 מ-79 מחוזותיה יש מצב חירום הומניטרי. זה אינו מעניין את הרשויות. שר הפנים, אלי ישי, המנצח על הגירוש, אמר על פעילי זכויות האדם הישראלים הנאבקים נגד גירוש הסודאנים: "הם מוזמנים להיות משפחות אומנה שלהם". לקופים יש לפחות שר היוצא להגנתם, השר להגנת הסביבה גלעד ארדן, הפועל נמרצות נגד גירושם; לסודאנים אין אפילו שר אחד כזה.

אין שום דרך לקבוע איזה מאבק צודק יותר וגורל מי אכזר יותר, זה של הקופים או זה של האפריקאים. הקופים אינם מדברים, ולכן קל יותר להתעמר בהם; אבל גם לקהילת האפריקאים בישראל אין פה ואין קול. איש אינו מקשיב להם, איש כמעט אינו מכיר את מצוקתם, שקופים וסמויים מן העין בשולי הכרך, כמעט כמו הקופים בכלוביהם הנסתרים מעין כל בחוות מזור.

הפעילים המקדישים את זמנם לשני אלה ראויים לכל שבח. אבל בכל זאת, דומה שהמאבק למען זכויות בעלי החיים אטרקטיבי יותר: עובדה שיש יותר סלבריטאים הנרתמים למענם מאשר כאלה הנרתמים למען הזרים. מעטים יודו שהם בעד התעללות בחיות. ההתעללות בזרים? זה כבר נושא "מורכב" יותר. כאן נשמעים שורה ארוכה של נימוקים המצדיקים את הגירוש, את הצורך שמחננו יישאר טהור, את מקומות העבודה שהם גוזלים כביכול ואת הפשע והמחלות שהם מפיצים כביכול.

כן, הזרים מפריעים לנו יותר מהקופים, ולכן קל יותר להצדיק את גירושם, או את אורח החיים הקשה והבלתי אנושי שישראל כופה עליהם. חלק מהם אין היא יכולה לגרש בגלל אמנות בינלאומיות שהיא חתומה עליהן, אבל בו בזמן היא מונעת מהם להתפרנס. התוצאה: לינה בגינות ציבוריות, בתנאים מחפירים, כשרק קומץ מתנדבים מצליחים איכשהו להצילם מחרפת רעב.

חברה נמדדת ביחסה לחלשים; קופים או בני אדם. ב-2010 כחצי מיליון בעלי חיים בישראל עברו ניסויים במסגרת של כ-1,500 מחקרים, חלקם מיותרים. רבבות הזרים בישראל עוברים גם הם ניסוי אכזרי: ישראל בוחנת עד כמה אפשר להתעלל בהם, עד שיבינו שאין זו ארצם.

בפעם הבאה שאנחנו מזדעזעים ממה שמעוללים כאן לבעלי חיים, מוטב לזכור שלא רק לקופים, גם לזרים יש זכויות שחברה מתוקנת צריכה להקפיד על שמירתם. קוף אחרי בן אדם: קודם יש לדאוג לזכויות בני אדם, ואחר כך לזכויות בעלי חיים.

Read this article in English: Man before monkey

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות