פסח תשע"ב: מחירות לעבדות

כמדי שנה בחג הפסח, חג החירות, תבקע בליל הסדר מכל קצות הארץ שירת "עבדים היינו, עתה, עתה בני חורין". מדי שנה המלים הללו מאבדות משהו מתוקפן. מדי שנה יותר ישראלים נהפכים מבני חורין לעבדים. עבדים ליצר הכוח וליצר הפחד, עבדי אדמה, עבדים המולכים על עם אחר. עם שאחרי אלפי שנות גלות זכה לחירות מדינית היה לעבד של קנאים יהודים, עבדם של עובדי קברים שכרתו ברית דמים עם קנאים מוסלמים. עבד של שלטון שהפך את "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו", למדיניות חוץ ולתעמולת בית.

למשך תקופה קצרה, קצרה מדי - מאז ביטול הממשל הצבאי בישראל בדצמבר 1966 ועד לכינונו של הממשל הצבאי בשטחים שנכבשו ביוני 1967 - התבשמנו מניצניה של חירות אמיתית. חירות מאפליה רשמית של מיעוט פלסטיני הנתון לחסדינו. חירות מאימת השכן וממורא השד הדמוגרפי. לוי אשכול, ראש ממשלה שנחשב הססן עד פחדן, הבין אז שדמוקרטיה אינה יכולה להתקיים עם אזרחים סוג א' שנהנים מחירות מלאה ואזרחים סוג ב', שחירותם מוגבלת. אשכול לא היה שמאלן. גם לא שר האוצר המיתולוגי פנחס ספיר, שהזהיר כי אם נוסיף להחזיק בשטחים שכבשנו ב-1967, לא ירחק היום שהם יחזיקו בנו.

לנוכח הרכבה הנצי של הקואליציה בישראל והמשבר המתמשך במנהיגות הפלסטינית בשטחים, קשה להאמין שבשנה הבאה נהיה בני חורין בירושלים בירת ישראל ופלסטין. "התהליך המדיני" נהפך לשם קוד לתהליך של הרחבת התנחלויות והכשרת מאחזים. גורמי ביטחון בכירים מנבאים שאובדן התקווה להסדר יוביל לסבב חדש של אלימות בשטחים. דיפלומטים צופים הידרדרות במעמדה הבינלאומי של ישראל. התירוץ השחוק "אין פרטנר", שנהפך לאליבי למדיניות של "שב ואל תעשה", הוא מתכון בטוח להנצחת המציאות של אדונים ומשרתים בשטחים. ככל שהמשא ומתן על הסדר מתרחק, מתקרב המועד שמספרם של המשרתים יהיה רב יותר ממספר האדונים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

איך נחלצים מהפלונטר? בתנועת "עתיד כחול-לבן" בהנהגתם של עמי אילון, שהיה שר, ראש השב"כ ומפקד חיל הים, איש העסקים אורני פטרושקה ועורך הדין גלעד שר, שהיה ראש צוות המשא ומתן עם הפלסטינים בממשלת אהוד ברק, הגו פרדיגמה לתהליך מדיני. המתווה שלהם אינו מותנה בחידוש המשא ומתן. הם מציעים להגיע לפתרון הסכסוך על ידי מה שהם מכנים "צעדים חד-צדדיים קונסטרוקטיביים". משמע, סדרה של מהלכים שמקדמים בפועל יצירת מציאות הדרגתית של שתי מדינות.

עיקרי התוכנית: הכרזה של ממשלת ישראל שהיא אינה תובעת ריבונות על השטחים שממזרח לגדר ההפרדה ובד בבד, היערכות להחזרתם של המתנחלים המתגוררים באותם אזורים או מחוץ לגושי ההתנחלות; הקפאת הבנייה ממזרח לגדר ובשכונות הערביות של ירושלים; המשך הבנייה בגושים כתמריץ לחידוש המו"מ, שבהעדרו יתקבע תוואי הגדר כגבול הקבע; החלת חוק פינוי מרצון ופיצוי על תושבי ההתנחלויות המבודדות, בלא קשר להסדר קבע; הכנת תוכנית לאומית לקליטת המתנחלים שישובו אל מדינת ישראל, בין בהסכם ובין בהעדרו.

ראשי התנועה מניחים שהדינמיקה החיובית תעורר תקווה ותעודד את הצדדים לפתוח במו"מ ענייני שיתבסס על קווי 1967 עם חילופי שטחים. הם חותרים לממש את תוכניתם בהידברות עם המתנחלים ומקיימים מגעים הדוקים עם ההנהגה האידיאולוגית שלהם. כלכלנים מטעמם למדו את לקחי הפינוי מגוש קטיף ואיתרו פתרונות דיור ותעסוקה לכל תושבי ההתנחלויות המבודדות באזור המרכז (לבד מתל אביב).

המתווה של "עתיד כחול-לבן" אינו מושלם. אבל לנוכח החשדנות ופערי העמדות בין הצדדים, הוא נראה כחלופה היחידה לקיפאון ו/או אפרטהייד ו/או משא ומתן עקר בדרך לאלימות. אולי בחג החירות הבא נשלים לילדינו את סיפור יציאת מצרים בחדשות על יציאת יצהר. אם תרצו, אין זו הגדה.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות