הבדווים אינם אויב

הנשיא, שמעון פרס, יסייר היום ברהט ויכריז על הקמת קמפוס אוניברסיטאי שם, כך דווח אתמול. השאלה הנשאלת היא, האם מה שהבדווים זקוקים לו בדחיפות הוא מכללה דווקא?

מתברר שמדובר במכללה המתוכננת כבר שנים ארוכות, והעבודה הממשית עליה מתנהלת זה שש שנים, ביוזמת אנשי האזור. התשובה, על פי הפעילות ספא אבו-רביע ואמל א-סנע, היא בהחלט כן. השכלה ורוח הן חלק לא פחות חשוב בחיים, הן אומרות, הגיע הזמן שהנראות הציבורית של הבדווים תהיה גם כזאת, ולא רק של עוני ומריבה על קרקעות, שכן גם בכפרים הלא-מוכרים קוראים ספרים ומפעילים מחשב.

המכללה מתוכננת במסגרת "עידן הנגב": פארק תעסוקה. תעסוקה ולא תעשייה, מדגישה סיגל מורן, ראש מועצת בני שמעון, שבשטחה הוא נמצא. פארק תעסוקה מפני שהדגש בו איננו על התעשייה, אלא על תעסוקה; כלומר, על בני אדם ובנות אדם, ובמיוחד על נשים בדוויות מהאזור. הכוונה היא, שמתוך 3,200 מקומות תעסוקה חצי מהם לפחות, בכל הדרגות, יאוישו בידי נשים בדוויות.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

היוזמה המצוינת היא של ראש המועצה הקודם, משה פאול: שיתוף פעולה בין המועצה האזורית בני שמעון, הנמצאת במדרגה 6 בדירוג הסוציו-אקונומי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, לבין רהט, המדורגת במדרגה 1, ובין להבים, המדורגת במדרגה 9. זאת ועוד, אף על פי שהפארק עצמו נמצא בשטח השיפוט של בני שמעון ניתנו לרהט 46% בחברה המשותפת; כלומר, 46% מהארנונה - עניין חשוב לא פחות מתעסוקה לבנות העיר ובניה.

עוד עניין חשוב הוא, שאחד מ-21 המפעלים שכבר אושרו לפארק הוא מפעל "סודה סטרים", שעבר לשם ממעלה אדומים. מתברר שזה אפשרי: יהודים ובדווים משתפים פעולה לטובת כולם בתחומי ישראל הריבונית, במקום להשתתף בגזל מרחב המחיה של הפלסטינים.

אבל "עידן הנגב" לא יפתור את גזל מרחב המחיה של הבדווים, שחוק פראוור מאיים עדיין לפנות את רובם. כל זאת באופן שיאפשר לרשום כמה שיותר אדמות על שם המדינה ולרכז את הבדווים על כמה שפחות אדמה, כשהוא משאיר רבים מהם בלי רכוש, בלי זכויות ובלי קורת גג.

רע עוד יותר יהיה מצב הבדוויות, אם מתווה פראוור ייושם. נשים אלה הן המגזר המוחלש ביותר בישראל. תקצר היריעה מלפרט את הנתונים הייחודיים להן. דו"ח משפטי של "איתך - מעכי", משפטניות למען צדק חברתי, מפרט כיצד החוק מתעלם מהן לחלוטין ובכך מונע בעצם מרבות מהן להגיע אי פעם לזכות לבעלות, לזכות על ילדיהן, או לזכות ואפשרות למקלט ומחסה למי שזקוקות לכך.

מכללה לבדוויות ובדווים היא דבר מצוין, אבל אין ספק שחובה לטפל גם בחיים עצמם. להפסיק את הריסת הבתים, לחבר את הבדווים לתשתיות ראויות, להכיר בכפרים הקיימים, להקים גנים, פעוטונים ובתי ספר לילדות וילדים שיוכלו ללמוד בעתיד במכללה החדשה. אסור שהמכללה המיועדת תיהפך למכבסה המאפשרת להתהדר בה, בעוד הזכויות הבסיסיות של הבדווים ממשיכות להירמס.

בחזון של פרס ילמדו בקמפוס, זה לצד זה, סטודנטים בדווים ויהודים. החזון הזה מתעלם מכך, שכבר היום לומדים זה לצד זה יהודים ובדווים באוניברסיטת בן גוריון בנגב; אכן יהיה זה חידוש, אם יהודים יבואו ללמוד במכללה דו-לשונית הסמוכה לרהט.

אבל ברוח אותו חזון אולי כדאי להתחיל בכך, שהיהודים ישתפו את הבדווים בדיון על עתידם שלהם: לא בוועדת גולדברג ולא במתווה פראוור לא השתתפו בדווים, ודאי לא בדוויות. למעשה, מתווה פראוור הוכן במשרד ראש הממשלה בסודיות ההולמת מבצע צבאי נגד אויב.

הבדווים אינם אויב; מתברר שהשכנות והשכנים שלהם בלהבים ובבני שמעון מבינים את זה. כמה טוב יהיה לכולנו, אם גם ממשלת ישראל תבין את זה יום אחד.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5