קראתי בכאב רב את כתבתו של עקיבא אלדר על "בנק הקרקעות בגדה" ("הארץ", 30.3). כמי שהיה מתאם הפעולות בשטחים הראשון - אכן מזמן, ב-1967 - נראו לי הדברים זרים כל כך. להוציא 60 קמ"ר במזרח ירושלים אין ממשלת ישראל "בעלת הבית" בגדה. מי שריבון בשטח הוא המפקד הצבאי. המפקד הצבאי הוא מחליפו הזמני (אכן, גם לאחר 45 שנים) של הריבון שממנו כבשנו את השטח.

החל מן היום הראשון בתפקידי היו לי שני כובעים. כובע אחד נשא באחריות לבעיות המדיניות והביטחוניות בשטחים אלה, ואילו הכובע השני חייבני לדאוג כמיטב יכולתי לרווחת האוכלוסייה הפלסטינית. תפקדתי כמובן גם מול ממשלת ישראל, אך עשיתי זאת כפרקליטם של התושבים המקומיים: אני ביטאתי בממשלה את צורכיהם, את בקשותיהם ואת מה שהציק להם.

חיטטתי בניירותי ומצאתי רישום של שיחת תדרוך שקיים שר הביטחון, משה דיין, במאי 1972, עם רב-סרן צעיר שמונה לתפקיד מפקד נפת חאן-יונס שברצועת עזה. להלן דברי דיין לקצין:

"פעם היה הדגש שלנו כאן באזור על הפעילות הצבאית ברצועה. הדגש היום הוא על הפעילות האזרחית. עליך לזכור שני דברים - עלינו לקיים אדמיניסטרציה טובה, נקייה ובלי עודף ביורוקרטיה. לא תמיד היה הטיפול שלנו הכי נקי. אתה תייצג את תושבי חאן-יונס כלפינו, ולא להיפך.

"עליך להבין, ישראל איננה 'מתה' עליהם ואין לה ראש לעסוק בהם; אין לה גם כסף בשביל להעמיד לרשותם ממשאביה. קשה לה לישראל להקצות מים משלה לרצועה, קשה לישראל להתיר להם שיווק חופשי של דגים בשווקי ישראל, או להתיר את כניסת הבררה של פרי ההדר העזתי. אבל אנחנו הממשלה שלהם, ומכאן שאנו חייבים להיאבק בממשלה שלנו כדי להשיג כל מה שיידרש להם, לאוכלוסייה המקומית שבנפתך. תוכל לעשות זאת רק בתנאי שיהיה לך 'לב' לכל זה. אם אין לך 'לב' אין לך מה להתחיל בתפקיד.

"משימה נוספת - תיאלץ להילחם בצה"ל. יש תמיד התנגשות עם האינטרס הביטחוני. ערבי מוביל דגים לשוק כשהם ארוזים בקרח. אבל ייתכן גם שהוא מסתיר נשק בין הדגים. אז מה יותר פשוט מלהפוך לו את ארגז הדגים? זה שבהזדמנות זו אתה הורס לו את כל הכנסותיו, ושאתה מקומם אותו נגדך ונגדנו - למי בצה"ל זה אכפת? לך זה צריך להיות אכפת!

"לפעמים תעמוד בפני הוראות מנוגדות בין הוראות הפיקוד הצבאי לבין תפקידך כמושל האזרחי. לך, במקרה זה, יש אל מי לפנות - יש מפקד האזור, יש תא"ל גזית ויש גם אני, עבדך הנאמן. כולנו עומדים לרשותך, אם אתה מרגיש או חושב שמשהו איננו כשורה. אבל הראשון שחייב לעמוד על המשמר זה אתה. המכונה שלנו תדרוס אותם אם לא תעמוד על המשמר, וזה בלתי נסבל.

"אם אינך מכיר את הנושא שלפניך, דע בפני מה אתה עומד - זה לא 'להרוג כל בוקר שני ערבים'. ועוד דבר - אני עומד תמיד לרשותך, גם מחוץ 'לשעות הקבלה'. אם אתה סבור שיש לך מה לדווח לי, משהו שעלי לדעת - תרים טלפון ואתה מוזמן. בערבים, בשבתות, מתי שרק תרצה".

הכותב, אלוף (בדימוס), היה ראש אמ"ן