רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מדינה לטווח קצר

אין עוד מדינה כזאת. ארצות הברית מתלבטת כמה מובטלים ומבוטחי בריאות יהיו בה בעוד עשור, אירופה שואלת בכמה יגדל שיעור המהגרים אליה ואם יתקיים בה היורו עד 2022; בישראל השאלות הקיומיות כוללניות ועמוקות לאין שיעור יותר, ואיש אינו טורח להתמודד אתן. ראש הממשלה מדבר כמו היו הבעיות העומדות לפתחו אירופיות (לא כולל היסטריית הגרעין האיראני), בזמן ששאלות גורליות הרבה יותר עדיין פתוחות והעיסוק בהן אפסי עד כדי תימהון. גם כשהיא כבר בת 64 נותרו השאלות בעינן, כאילו נולדה המדינה אתמול, ומענה אין להן.

אין לאיש תשובה מה יהיו פניה של המדינה בעוד עשר שנים. יש כאלו שאפילו מטילים ספק בעצם קיומה עד אז, שאלה שלא עולה לגבי שום מדינה אחרת. אבל גם העיסוק בשאלה המופרכת הזאת מצטמצם לגבולות זריעת הפחד וקיטורי ליל השבת. כל שאר השאלות, גורליות לא הרבה פחות, אפילו לא עולות. מישהו יודע אם ישראל תהיה דמוקרטית בעוד עשור? מישהו יכול להבטיח זאת? האם תהיה זאת מדינה חילונית, או שמא תהפוך למדינת הלכה? מדינת רווחה או מדינה קפיטליסטית? אזרחית או מיליטריסטית? האם תתקיים בה חברה אירופית, מזרח תיכונית או ברייה אחרת? כמה עמים יחיו בה בעוד עשור? וכמה עמעמים? מי יהיה בה הרוב - עוד שאלה שלא נשאלת בשום מקום אחר בטווח של עשר שנים; ומה, לכל הרוחות, יהיו גבולותיה - גם זאת שאלה שנשאלת רק בישראל, המדינה היחידה חסרת הגבולות.

הכל פתוח, נזיל ושברירי להחריד. שלושת תסריטי העתיד לישראל כמדינת כיבוש - המשך הסטטוס-קוו לנצח, שתי מדינות או מדינה אחת - נראים כרגע חסרי שחר והעיסוק בהם חדל לחלוטין, כאילו חוסר הדיון יביא לפתרון ישים. אבל גם לכל השאלות הגורליות האחרות אין תשובה אמיתית, והן כמעט ואינן עולות על סדר יומם של הישראלים, שהיו צריכים להתמקד כמעט רק בהן. מדינה בלי עתיד (ברור), שמתפלשת בעבר ומתמקדת בהווה, כמו היתה מדינה לטווח קצר. אפילו ערב ימי הפאתוס הלאומי העומדים בפתח איש אינו שואל מה יהיו פניה בעוד עשור, אפס זמן במונחים היסטוריים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

בשבוע שעבר נסעתי עם עולי הרגל לחברון בחג הפסח. באוטובוס שהוביל אותם לשם אמר אחד מהם בקול רם: "צריך לשלוח את הערבושים למגרסות חצץ ישר מבית החולים, עוד כשהם נולדים", והאוטובוס כולו געה בצחוק. כלפינו, צלם ועיתונאי, שני החילונים היחידים, סיננו שם בשטנה: "משת"פים, יש משת"פים באוטובוס", ואיש לא מחה כמובן.

אלפי עולי הרגל לחברון, יחד עם רבבות אוהדיהם, הם בני עם אחר, ללא כל קשר עם בני עם תל אביב או דמיון אליהם. ימין קיצוני יש כיום בכל חברה, אבל בחברה קטנה ושברירית כמו זו שלנו עלול כוחו להפוך לקטלני. אמריקה יכולה להרשות לעצמה את הימין הנוצרי החשוך שלה, ועדיין להיוותר דמוקרטיה; ישראל לא. כלום מישהו יכול לערוב שנימת השנאה מהאוטובוס הממוגן לחברון לא תהפוך כאן לנימה השלטת? זה הרי בדרך, ואין עוצר.

אין עוצר בדרכה של הדמוקרטיה להיקרע, אין בולם בדרכה של ישראל להפוך למנודה עוד יותר. היום, כש-650 השוטרים יסתערו בגבורה על קומץ פעילי זכויות האדם ויגרשו אותם בגסות מנתב"ג, רק כי ביקשו להגיע לביקור סולידריות בבית לחם - איש (כמעט) לא ימחה על כך ולא יעמוד בפרץ. לא התקשורת המתגייסת ולא מערכת המשפט הרופסת לא יעשו משהו כדי למנוע את הביזיון.

אלה פני הדברים גם בשורה של תופעות אחרות, שהולכות ומעצבות את דיוקנה המעודכן של ישראל, בלי שמתקיים דיון של ממש עליהן. החזקים, לאו דווקא הרבים, מנצחים, מערכה אחר מערכה, והרוב, אם הוא עדיין רוב, דומם. הבה וניזכר באחת הפרסומות שנשמעו כאן בשנותיה הראשונות של המדינה: "לאן? למשביר לצרכן". לשאלה הגורלית הזאת - לאן - זאת התשובה היחידה גם בישראל 2012.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות