חוק יסוד: החקיקה הימנית

אחרי גל הביקורת על חוק יסוד: החקיקה, שיזם שר המשפטים יעקב נאמן, בא גל שני, התומך בחוק למרות המגרעת הקשה שלו - זו המאפשרת לכנסת לחוקק מחדש ברוב של 65 ח"כים חוק שנפסל בבג"ץ כלא-חוקתי. התומכים טוענים, שהחוק מכיר בסמכות בג"ץ לבטל חוקים, והדבר ימתן את ירידת קרנו של בית המשפט העליון ואת הדה-לגיטימציה שלו, הנובעת לדעתם מאקטיוויזם-יתר.

הקונצפציה הרווחת הזאת, המאשימה את הקורבן באסונו, מקוממת ומזיקה. אין חולקת על כך שחלק מהדה-לגיטימציה של בית המשפט נובע מכך שהוא לבן מדי בהרכבו, מכך שההגנה שהוא נותן לזכויות אדם היא סלקטיבית ומוטה על ידי דת, גזע, לאום ועמדה ניאו-ליברלית. אבל הנזק הגדול ביותר שנגרם לבית המשפט נובע מההסתה נגדו.

ההסתה החלה אצל פוליטיקאים ואנשי ימין שהוגדרו כקיצוניים ונמשכה במשפט האומלל של יצחק רבין כראש ממשלה "בלי בג"ץ ובלי בצלם" - שהפכה באבחה אחת את בית המשפט העליון לגוף שמאלני שמפריע לדכא את הטרור; היא באה לידי ביטוי בהפגנת החרדים הגדולה ובקמפיין של אריה דרעי, באמירה של אריאל שרון כראש ממשלה "אתה עושה משהו - יש בג"ץ", באמירותיו ובפעולותיו של דניאל פרידמן כשר משפטים ובדבריהם של פוליטיקאים ימניים כעניין שבשגרה.

הדה-לגיטימציה של בית המשפט העליון לא נובעת מכך שהוא מעז לפסול חוקים, שכן הוא מיעט מאוד לעשות כן. יותר מזה, הממשלה יודעת היטב עד כמה נרתע בית המשפט מלפסול חוקים ולכן החלטות שהיו צריכות להיות מינהליות, והן בעייתיות מבחינה חוקתית ודמוקרטית, היא מעבירה בחוק. כך היא עושה משנות ה-80 בחוק ההסדרים ולאחרונה יותר ויותר: בחוק התקציב הדו-שנתי (שהעבירה בחוק יסוד: הוראת שעה), בשלילת התקציבים ממוסדות המציינים את הנכבה ועוד.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

רשימת החוקים שמתכנן עכשיו הימין, כפי שפורסם אתמול ב"הארץ", לא משאירה עוד מקום לספק באשר לטוהר כוונותיו של חוק יסוד: החקיקה: אחד מהם מגביל את השעות שבהן מותר לפנות אנשים שהוצא לביתם צו הריסה. החוק הזה ישמח מאוד את אנשי אל-ערקיב מכאן וכפר שלם מכאן, אם כי הוא לא נועד בשבילם אלא בשביל המתנחלים - עובדה שיוזמו, ח"כ יעקב כץ, לא מסתיר. חוק אחר קובע, שאם שר הביטחון לא יאשר מכרז לבנייה ביהודה ושומרון בתוך שלושה ימים - הוא ייחשב כמאושר. עכשיו, גם אם בג"ץ יבטל אותו - תוכל הכנסת לחוקק אותו מחדש ברוב חברי הקואליציה הנוכחית. כמה נוח.

כעת אומרת הקואליציה הזאת מפי דני דנון: "לא נקבל מבג"ץ עוד פסק דין כמו בעניין מגרון"; אומרת ועושה: היא מציעה את חוק יסוד: החקיקה, שמאפשר לכנסת להעביר חוק שבג"ץ ביטל ברוב שהוא - לגמרי במקרה - הרוב של הקואליציה העכשווית; והחוק הזה מוצע - לגמרי במקרה - בסמוך לביטול חוק טל בבית המשפט העליון, על ידי שר משפטים ימני, מקורב לחרדים, שחזר בו מהצעה של ועדה בראשותו בעניין אותו חוק. כך תוודא הקואליציה שלא תקבל מבג"ץ עוד פסק דין כמו בעניין מגרון.

אין חולקת על כך שיש צורך בחוק יסוד: החקיקה. שוב אנחנו באותו דיון שמתנהל סביב החוקה, והיה בעיצומו סביב ה"חוקה בהסכמה" שניסחו במכון הישראלי לדמוקרטיה, בבחינת זה הדבר הכי טוב שאפשר להשיג אז בואו ניקח. אז זהו, שלא בכל מחיר. אם חוק יסוד: החקיקה משמעו שמדינת ישראל מסכימה רשמית וחגיגית לחוקק חוקים הפוגעים בזכויות אדם ובזכויות מיעוט, ועכשיו נתווכח רק על כמות הח"כים - עדיף בלעדיו. גם אם צודקים אלה החוששים שזאת ההצעה הכי טובה שנקבל, עדיף שהמאבק יימשך. שלפחות לא תהיה הסכמה כזאת נהדרת, שמשמעותה ויתור על החלק של הדמוקרטית במנטרה "יהודית ודמוקרטית".

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות