מינוי דיגיטלי של הארץ - באתר בסמרטפון ובטאבלט - חודש ראשון ב-4.90 ₪ בלבד
מצטרפים ומשדרגים לאחת מחבילות התוכן האיכותי של הארץ. עכשיו במבצע השקה! רק 4.90 ₪ לחודש הראשון. נסו עכשיו >>
הרשמה למערכת
שם פרטי
שם משפחה
דוא"ל
סיסמה
אישור סיסמה
טלפון נייד
 ?נרשמתם בעבר לאתרי קבוצת הארץ התחברו   |   שכחתי סיסמה

מה שכחנו בפרשת גראס

האיש שיותר מכל אחד אחר בגרמניה המערבית סימל את "גרמניה האחרת", שהיה המצפון הגרמני לאורך הקריירה הספרותית שלו, הוציא מכליהם את הממסד הישראלי ואת שיבוטיו, המגיבים הקטנים והאלימים. לשירותו של גינתר גראס בוואפן אס-אס, כשהיה בן 18, אין קשר לעמדתו. צריך הרבה חוצפה ואולי גם בורות, כדי לחשוב שהגרמנים אינם יודעים עם כמה חולרות נאציות השתעשעה ישראל, ובלבד שתמכו בהנהגתה.

גראס מודאג, כמו הרבה אנשים בעולם. הצמד ביבי נתניהו ואהוד ברק כבר לא משתלטים על איזה מטוס עם חמישה חוטפים ומצטלמים, מדי פעם, לרגל חגיגות האירוע. צעצועיהם הרבה יותר מסוכנים והם תובעים מן העולם, כמו חוטפי מטוס: אנחנו נהיה המעצמה הגרעינית היחידה במזרח התיכון! הכלכלה שלכם? לא בראש שלנו. אנחנו מחזיקים לכם את המזרח התיכון כקבלני שמירה, ואתם תסתמו! זהו, בערך, דבר הממסד הישראלי, גם כשהוא מלווה בקישוטי שואה. אין הרי מוזילי שואה גדולים יותר מהפוליטיקאים הישראלים.

ואולם, מי שחי בסביבה מרוחקת מהתקשורת הישראלית, לא רק שאינו זוכר את מטוס סבנה, ושאר העלילות שאנחנו מפוטמים בהן כאווזים לתעשיית הכבד, אלא שהוא אף עלול לחשוב כי התביעה הישראלית קצת חשודה, מעבר לסגנונה המלודרמטי. נכון שמחמוד אחמדינג'אד מקשקש על "מחיקת ישראל", אבל האם היתה ישראל מסכימה שמצרים תפתח נשק גרעיני, או אולי טורקיה, או סעודיה?

די לזכור את הרעש שעשתה ישראל בעניין מכירת מטוסי אייוואקס לסעודיה, כדי להבין מה, גם בלעדי "איום המחיקה", היה קורה במקרה כזה. וכלום היה גראס הראשון לטעון כי ההתעקשות הישראלית על הנצחת הכיבוש תוביל לסכסוך רחב ואלים, שיסכן את יציבות האזור ואת שלומו? הרי טוענים זאת כבר שנים, כאן ובחו"ל, בלי הפאניקה הפתטית שפרצה כאן.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

הבעיה העיקרית בפרשת גראס אינה הסחטנות הישראלית מול כל גרמני. גם לא היחס הגס לסופר שהשתתף בתרבותנו - כן, בספריו המתורגמים - אלא חוסר היכולת של הישראלים להבין את ממשותה של מדינת ישראל, מחוץ לדימויה בתקשורת שלנו. בניגוד לזיכרון המפותח של הישראלים בכל הקשור למבצעי גבורה שהעיתונאים אוהבים להתמוגג מהם, יש שכחה גמורה ביחס להיקף הזוועות שהמיטה ישראל, בכל עימות עם מדינה מזרח תיכונית. כשגראס דואג לעם האיראני, ובישראל משתוממים, אין ההשתוממות הזאת נובעת רק מצדקנות, אף כי צדקנים הם החזנים הטבעיים ביותר למקהלת הבכי הלאומית.

והרי צריך להזכיר מה עשתה ישראל בערי התעלה ובהפצצות בעומק מצרים בעת מלחמת ההתשה - אלפי אזרחים הרוגים ונכים, ילדים בבית ספר שהופצץ כולו, פועלים במפעל ענק שחוסל בעת ארוחת הצהריים. או, למשל, בביירות במלחמת לבנון הראשונה: יום יום כתשו מטוסי חיל האוויר את מערב העיר. כמה הרוגים היו שם, ובצור ובצידון? עשרת אלפים? 20 אלף? כך היה גם ב"מלחמות" הבאות: מלחמת לבנון השנייה וזוועותיה, "עופרת יצוקה" וזוועותיה.

גראס מגזים כאשר הוא חושש מפני מה שישראל תעשה לאיראנים? הרי אם תפרוץ מלחמה, כאן ידברו בטלוויזיה בזלזול על "טענות מוגזמות ביחס לאבידותיהם". וישכחו. ומה יאמרו על אבדותינו? ישירו שירי תוגה.

לא צריך משטר טוטליטרי כדי לטמטם בני אדם, די במיתוס הקורבנות הנצחיים.




פרוייקטים מיוחדים