רובי: האיש הכי נחמד בפוליטיקה

צריך לדבר על רובי, שמדבר אלינו מירושלים. צריך לדבר עליו, כי בעוד שנתיים ייבחר לנשיא המדינה, ומשכן נשיאי ישראל יהפוך למשכן נשיאי ארץ ישראל. ובעוד שבוע, במעבר בין אבל
ליום טוב, הוא יעלה בהר, ומהפסגה יישא את הדרשה. היא תתאפיין כתמיד בתמהיל מוקפד של תוכחה ונחמה. הנכבדים יחזרו הביתה מרוצים ורחוצים בדמעות הדרשן־הרגשן, על אך שהטקס הפעם הוא על טהרת הגזע; אפילו דרוזי לתפארת לא נמצא בכל המדינה להדלקת המשואה.

חייבים לדבר על רובי, כי ראובן ריבלין הוא האיש הכי נחמד בפוליטיקה הישראלית, מצד ימין שלה. הוא לא לבדו, יש עוד כמה נבחרים כמוהו - נחמדים, נאורים, תרבותיים, נעימים, ליברלים, דמוקרטים, אנשי רעים להתרועע. בני בגין, לדוגמה, גם הוא בנחמדים; דן מרידור, עלם חמודות; מיקי איתן, בתנאי שלא ישיב למרכז הליכוד את כוחו לבחור
ולהשחית. כולם ימיננים־לאומנים כולם, ובכל זאת מענטשן, מה להם וללוינים, לדנונים ולחוטובליות.

בל נגזימה: ההבדל שביניהם זניח, ז’בוטינסקי היה מתכחש להם בלי הבדל. הנה בני, הנסיך־לבית, שמגיש לשופטי בג”ץ תבשיל מג־ רון מוקדח, ובשבוע הבא ייתחבו לגרונם של השופטים עוד שלוש התנחלויות טרפה. והנה דן, הנסיך הקטן, שהשלים עם ייעודו בחיים- לטהר שרצים בק”ן טעמים. ורובי עצמו, שמקדם עכשיו בהתלהבות נערית את הצעת חוק יסוד החקיקה: 65 חברי כנסת בלבד יעקפו את בג”ץ בסיבוב. עם אנשים נחמדים ונעימים כאלה, מי צריך את עירית לינור.

יש חכמי משפט המחייבים את ההצעה הזאת, שרק תחזק, לטענתם, את “הדמוקרטיה החוקתית”. הם עוד יצטערו על טעותם. הרי החוקקים חקקי אוון, לזכותם ייאמר, אינם מסתירים את כוונותיהם: להעמיד את בית המשפט במקומו, להחלישו ולאו דווקא לחזקו. והאלקינים מודיעים, שלא יתמכו בחוק בקריאה שנייה ושלישית, אלא אם יוכנסו בו “שינויים מהותיים”, כהגדרתם, ולא קשה לנחש לאן רוח השינויים נושבת. והגנז הממשלתי
מצהיר, כי בין הריסת התנחלויות כדין לבין חקיקה כדת - הוא מעדיף להרוס את בית המשפט; ולזה שר חינוך ייקרא.

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

לכנסת הזאת אסור להכניס חוק יסוד, כי די ברור מה ייצא. ומי כמו היו”ר יודע נפש בהמתו. “הכנסת עושה מעצמה צחוק”, הוא מחווה דעה בראיון ל”מעריב” לפני שבוע. “הציבור צריך לומר לכנסת - את לא ראויה. אני מציע לכולם: תבחרו חברי כנסת טובים”; כאילו בידם הבחירה, ולא המפלגות בוחרות למ־ ענם בפריימריז מאורגזים. ספק אם אי פעם, אי שם, צייר יו”ר פרלמנט כלשהו את הסרים לפטישו בצבעים כה שחורים. זאת הכנסת, אלה מרבית חבריה, ובידיהם מבקשים כעת להפקיד את “המשטר החוקתי”. אז מה אנחנו מחליטים בקשר לרובי ולשאר הנחמדים והנאורים. לאחר שהבנו זה כבר שאין “כיבוש נאור” כשם שאין דמוקרטיה־למחצה, כך אין אדם נאור שיכול לחיות במציאות לא נאורה, ולהשלים אתה
לאורך ימים; אין אדם כזה, יש חיה כזאת.

זאת המציאות שהופכת סמח”ט לקלגס, והופכת ניצב לבנצי סאו, הלוחש לצלפים באירועי אוקטובר 2000 , שמאז הועלה בדרגה. השבוע פיקד בגבורה על מבצע־סבתא בנתב”ג, חשף את אילזה ואינגה במערומיהן. גם סא”ל, שלום אייזנר, יקודם בקרוב, בשוך הסערה. כי כולם נחמדים, כולם עושים עבודת קודש. האזינו לרובי־חמודי בערב יום העצמאות.

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות