עצמאות לוקחים, לא מקבלים

יש דבר מה משותף למשבר גבעת האולפנה בבית אל ולמקרה של סגן אלוף שלום אייזנר: שתי הפרשות חושפות את נקודת התורפה של ממשלת ישראל. שתיהן מראות שהמוח היהודי לא הצליח להמציא דבק קסמים שיחבר כיבוש והתנחלויות עם זכויות אדם וחוקי הדמוקרטיה. המתנחלים יודעים לשדוד את אדמותיהם של פלאחים פלסטינים. אבל הגיבורים על חלשים חסרי אונים מול בלשי התנחלויות כדרור אטקס וחגית עפרן, שחושפים את פשעי המתנחלים, שותפיהם הצבאיים וחסידיהם הפוליטיים. מדינה שמערכת המשפט שלה תכשיר את שרץ בית אל ותיתן יד להלבנת מגרון, לא תוכל להתהדר בתואר "מדינת חוק דמוקרטית".

אומרים שחיל האוויר הישראלי יודע לפגוע במדויק במתקני הגרעין של איראן, אבל הצבא מאבד את העשתונות מול קבוצה קטנה של רוכבי אופניים חמושים במצלמות. השב"כ יודע לאתר טרוריסטים ולחסלם, אך אין לו מושג כיצד להתמודד עם מרי אזרחי לא אלים.

בעיצומה של האינתיפאדה הראשונה, פלסטיני אחד, שהטיף להתנגדות לא אלימה נגד הכיבוש, הצליח לשגע את ממשלת ישראל. האיש, ד"ר מובארק עוואד, גינה מעשי אלימות ואירגן שביתות מסים, הפגנות ונטיעת עצים באדמות פלסטיניות שנגזלו בידי מתנחלים. ראש הממשלה אז, יצחק שמיר, שר הביטחון יצחק רבין ושר החוץ שמעון פרס, החליטו לגרש את עוואד מהארץ בטענה שהוא "פרובוקטור". הפרשה הגיעה עד לבית הלבן והעלתה את הכיבוש לכותרות ברחבי העולם.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

בעיצומו של "האביב הערבי" אמר לי עוואד בשיחת טלפון ממשרדו ב"אמריקן יוניברסיטי" בוושינגטון, שם הוא מעביר סדנאות על אי-אלימות, כי הדרך הנכונה להביא לסיום הכיבוש היא מרי אזרחי פלסטיני לא אלים, שימרר את חייהם של הישראלים, עד שיכפו על הממשלה להגיע להסדר שלום. "המפתח לשינוי מצוי בידי המדוכא", אמר הפסיכולוג הגולה, "לא בידי המדכא". למזלה של ממשלת ישראל, במקום לחתור לשינוי, המנהיגות של המדוכאים היושבת ברמאללה ובעזה, מעדיפה להחזיק בלשכות מפוארות, מכוניות חדשות ועמדות שמסייעות לעסקים משפחתיים.

יו"ר הרשות הפלסטינית, מחמוד עבאס, המכנה עצמו "נשיא", מתרוצץ בחליפה ובעניבה, בציפייה ש"העולם" יעשה בשבילו את העבודה השחורה. הוא שב הביתה עם שק מלא הבטחות, וביום טוב, עם קצת נדבות. עד להמראה הבאה, או לראיון הבכייני הבא לעיתון מקומי.

בספטמבר הוא יחזור לאו"ם. סליחה, בדצמבר. הנשיא האמריקאי ברק אובמה נשבע לו שאם הוא יסכים לדחות את הפנייה לאו"ם על הכרה בפלסטין עד למחרת הבחירות בארצות הברית, בקדנציה הבאה שלו בבית הלבן הכל יהיה אחרת. בינתיים עבאס טס לקהיר כדי לקדם את הפיוס עם החמאס ולהקים ממשלת אחדות. אם לא מחר, אז בטח מחרתיים. הוא גם שלח את סאיב עריקאת לירושלים עם אגרת תקיפה לראש הממשלה. בתמונה שהפיצה לשכת העיתונות הממשלתית, אפשר לראות כמה ביבי נלחץ מהאיום של הפלסטינים שהם יחזרו לאו"ם. עוד איגרת כזו ומרצ תכבוש את השלטון.

אייזנר הודח בלית ברירה וגבעת האולפנה אולי תפונה, אך הפועלים הפלסטינים ימשיכו לבקש מהמינהל האזרחי אישורים לבנות את ההתנחלויות. הישראלים אומרים לעצמם, אולי בצדק, שאם היה לפלסטינים כל כך רע, הם היו הופכים את כיכר מנרה ברמאללה לכיכר תחריר. ראינו שגם ערבים יודעים להיאבק על זכויותיהם. אם לעבאס באמת כל כך נמאס, הוא היה ממיר את העניבה בכאפייה וצועד בראש ההמונים.

הסכמי אוסלו הפכו את הארגון לשחרור פלסטין למנגנון להנצחת הכיבוש הישראלי. הגיעה השעה שדור אוסלו הפלסטיני יודה בכישלונה של האופציה הדיפלומטית, יקפל את החליפות, ייגמל מהכיבודים הפתטיים שהוא מחלק לעצמו וייצא לרחוב. אילו דור המייסדים שלנו היה ממתין במשרדי "הרשות הישראלית" עד שהבריטים יואילו בטובם להסתלק מכאן, לא היינו חוגגים השבוע 64 שנות עצמאות.

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות