מה שבגין והרמטכ"ל מבינים

העם היהודי נאבק זה מאה שנה על זכותו להקים מדינת לאום בארץ ישראל. מדובר במאבק לאומי רב שנים בין העם היהודי לעם הערבי הפלסטיני. גם רבים מאלה המצדדים - במסגרת הסדר קבע - בפתרון של שתי מדינות לשני העמים, בגלל רצונם העז למנוע את הפיכת מדינת ישראל למדינה דו-לאומית, משוכנעים כי לעם היהודי יש זכות לאומית על ארץ ישראל. הם גם עומדים על כך, שגושי ההתיישבות הגדולים ביהודה ושומרון ייכללו, בכל הסדר קבע, במדינת ישראל הריבונית.

המאבק הלאומי הוא צודק, ולכן יש לנו סיכוי לנצח. קיימת בעולם תמיכה רחבה ועמוקה בזכויות הלאומיות שלנו בארץ הזאת. אולם כל זאת בתנאי שישראל תכבד את הזכויות הפרטיות והאזרחיות של הפלסטינים המתגוררים וחיים באזורים אלה. כיבוד בלא סייג של זכויות אלו, הבטחת הביטחון של מיליוני הפלסטינים החיים ביהודה ושומרון והבטחת שלומם ושגרת חייהם, הן תנאי בל יעבור לתמיכת העולם בתביעות הלאומיות שלנו. חובת ההוכחה תהיה תמיד על ישראל. ההתנהגות היום יומית של היהודים ושל צה"ל כלפי הפלסטינים היא גורם מכריע בהצלחת המאבק הלאומי.

עובדה פשוטה ויסודית זו היתה ברורה בשעתה לכל מנהיגי ישראל, ובראש ובראשונה לאלה שטובת ארץ ישראל לנגד עיניהם. כך מנחם בגין וכך המנהיג הרוחני של גוש אמונים, הרב צבי יהודה קוק; שניהם עמדו בעקשנות על כך, ששום התנחלות לא תעלה על קרקע פרטית של פלסטינים. היום מנהיגי הימין חיים בעולם אחר. הם מתחרים ביניהם מי יהיה קיצוני יותר ומי ימצא חן יותר בעיני הקיצונים שבמתנחלים.

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים והפרשנויות ישירות אליכם

צודק השר בני בגין בדבריו, כי חוק המאחזים, המכשיר בדיעבד התנחלויות על קרקע פרטית בבעלות פלסטינים, הוא "חוק הזוי וחוק בלתי חוקתי". אבל מעבר לכך, החוק הזה, אם יתקבל, יגרום נזק בל ישוער למדינת ישראל ולמאבק הלאומי הצודק של העם היהודי.

ייתכן שיש מקום להסדר מיוחד במקום זה או אחר, שבו אנשים פעלו בתום לב, אבל המשמעות של חוק גורף היא לא רק הכשרת העבר, אלא אות לכל באי עולם, שמדינת ישראל אינה מגינה על זכות הקניין של פלסטינים ביהודה ושומרון.

את זה מבין בני בגין, אשר אינו צריך ללמוד משרי הליכוד או חברי הכנסת שלו אהבת ארץ ישראל מהי. אני משוכנע, שאת זה מבין גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

באותה מידה ישראל מוכרחה להוכיח לעולם, שהתנהגות של חיילי צה"ל ומפקדיו ביהודה ושומרון היא בלא דופי. זה בנפשנו. את זה הבין הרמטכ"ל, בני גנץ, כאשר החליט נכון בקשר לאירוע בבקעה. הרשע בפרשה הזאת איננו סא"ל שלום אייזנר, שיש להבין ללבו ולהצטער בעבורו, אלא אותם קולות בימין, אשר טענו שמגיע לאייזנר צל"ש משום ש"ביצע את המשימה", והעזו בחוצפתם גם לתקוף את הרמטכ"ל ולטעון, שאצלו כביכול הכשל הערכי. האם רוצה מדינת ישראל לשדר לעולם, שכך צה"ל מבצע את משימותיו? אשרינו שיש לנו בני בגין ובני גנץ.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות