מי מרסן את השב"כ

עוזי ארד, שהיה ראש המטה לביטחון לאומי, טוהר לאחרונה למעשה מהטענות שהוטחו בו אשתקד, כאילו פלט איזה סוד ביטחוני נורא. השב"כ, שחקר אותו; המוסד, שארד היה בו לפנים ראש אגף המחקר ושמומחיותו נדרשת לו לעתים שוב; והיועץ המשפטי לממשלה, שמשנהו לפלילים רז נזרי העמיד דברים על דיוקם באומרו פומבית לארד, "לא ייחסנו לך הדלפה, לא הגיעו למסקנה שאתה הדלפת" - כולם טרחו להדביק את השברים ולהציגם ככלי שלם, יד שנייה מדוקטור ארד.

זה אינו מספיק לארד, שנפגע עמוקות מיחס השב"כ, עמיתיו בלשכת ראש הממשלה ובנימין נתניהו עצמו. ארד, המיוצג בידי עורכי הדין שלמה כהן ואייל רוזובסקי, לא ירפה מרודפיו, החשודים בעיניו בחריגה מסמכות ובשימוש לרעה בכוח המשרה. אבל השאלה המדאיגה, החורגת מהתנכלות לפקיד בכיר, אפופת תככים בצמרת, היא מי מרסן את השב"כ.

חקירת ארד החלה בבהלה לרגע של נתניהו, כמצוות אופיו, מעניין של מה בכך. בקיץ 2010 טרח ממשל אובמה לפייס את ישראל, שחששה פן הנשיא ברק אובמה נסוג מהבנות נשיאותיות רבות שנים שלא לפגוע בהרתעתה האסטרטגית. נוסחה איגרת רשמית, שארד ליטש בצד הישראלי. אובמה נתן פומבי לעיקר תוכנה. אחרים, לא ארד, נחפזו לחשוף נקודה שולית ואזרחית-מסחרית, שנועדה לפרסום מאוחר יותר, נכונות אמריקאית לאפשר הידברות על רכש כורי כוח גרעיניים, בחריגה מהגבלות המוטלות על מדינות המתנכרות למשטר הפצת הנשק הגרעיני.

ספק אם תועלת הכורים, בהפחתת התלות בנפט ובגז, גדולה מנזקם, עיין ערך: פוקושימה והצבתם ברשימת המטרות של איראן, חיזבאללה וחמאס. באביב הקדימו גורמים מעוניינים, בתשתיות ובמשק, להתפאר בגלוי בחידוש שטרם נולד. בקיץ פירסמו ישראלים סעיף זה באיגרת אובמה. מנהל התפוצה הגרעינית בבית הלבן, גרי סיימור, התרעם על הפרסום ושקל לבטל ביקור בישראל. הסערה שככה בתוך ימים; אלא שבינתיים נבהל נתניהו, ביקש אומדן נזק מהוועדה לאנרגיה אטומית (ולא מהמומחים לכך במשרד הביטחון) והשיק חקירת שב"כ - באישור היועץ, אך ללא פיקוח על התנהלותה.

לחקירות הפליליות הרגישות של המשטרה, שבין הנחקרים בהן מראש ממשלה ועד רמטכ"ל ושתכליתן להסיק אם יוגשו כתבי אישום, מצמיד היועץ המשפטי פרקליט מלווה. לא כך בחקירות שב"כ, אף שלא כולן עוסקות בסיכול בהול של פיגוע ובסתימת פרצה משוועת באבטחה. היועץ, המאשר לחקור, אדיש למתרחש בחקירות עצמן. לדעתו, כדברי משנהו נזרי, חזקה על השב"כ שאינו "ממציא טיעונים (או תמצית) זיכרון דברים".

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב הטורים והפרשנויות ישירות אליכם

בחקירת ישראלים בתפקידים בכירים, הטלטול הפוגעני ביותר של השב"כ הוא ביטול הסיווג של נחקר שביטחוניותו אומנותו. סעיף 15 לחוק השב"כ מתקין ערעור על מניעת - או שלילת - הסיווג בפני ועדה בראשות שופט מחוזי בדימוס. חוקרי השב"כ שהילכו אימים על ארד לא הציעו לו לממש זכות זו. אחר כך היתמם נזרי וטען בשמם שסיווגו של ארד התבטל מאליו בתום תפקידו. אלא שמבקר המדינה נחרד לגלות, בפרשת בועז הרפז, שאין נוהל לביטול סיווג של לשעברים למיניהם, כולל ראשי ממשלה, שרי ביטחון וראשי שב"כ, מהם הממשיכים באדיבות יורשיהם להיחשף לסודות בעודם נמצאים בניגוד עניינים מסחרי.

ההשגחה על השב"כ רופפת, למרות ניסיון העבר וכישלון הפעלת מבקר תלונות נחקרים (מבת"ן) בתוכו. פרקליטות המדינה מתמהמהת זה שנה וחצי, מאז הוחלט להוציא את המבת"ן מהשב"כ אליה, באיוש התפקיד.

למרות מליצות השב"כ על "חזון", "ייעוד" ו"ערכים", מפעם בו שכרון כוח של ארגון שהכל, גם אדוניו בדמוקרטיה, פוחדים מפניו. השב"כ הוא מטבעו רוטוויילר, לא פודל, ואם לא מרסנים אותו - יסתער, גם על בעליו.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5