אולפנה לדה-לגיטימציה

אחרי שנגמור להזדעזע מפרשת "בתי האולפנה", מהתנהגותה השערורייתית של הממשלה, מחידלונו המוחלט של היועץ המשפטי שלה ומעמדתה הבלתי נתפשת של הפרקליטות, שהתגייסה לשירות הפרת החוק; אחרי שנגמור להזדעזע גם מהצגתם של שודדי קרקעות כ"אנשים נורמטיביים" ומקעקועו של בג"ץ - זעזוע צודק ומתבקש - צריך יהיה לשאול: מה השתנה? מה בדיוק חדש תחת השמש של מדינת ישראל?

דור תש"ח הולך ונעלם, אבל רוחו לא נעלמה מעולם. ב-1948 הובאו עולים חדשים היישר מאוניותיהם אל בתים פלסטיניים נטושים שסירים עדיין מבעבעים בהם על הכיריים ואיש לא העלה שאלות מיותרות; ב-2012 מנסה ממשלת ישראל להלבין פשעי נדל"ן ולהכשיר שוד אדמות פלסטיניות, מתוך צפצוף מחריש אוזניים על החוק. בין 1948 ל-2012 עובר רק קו ישר אחד, התנהלות אחת שלא פסקה מעולם: רכוש פלסטיני הוא הפקר, הוא תמיד רכוש נטוש, גם כשהוכח אחרת, וליהודים-הישראלים מותר לנהוג בו כאוות נפשם. תפוס (רכוש פלסטיני) כפי יכולתך ב-1948 ותפוס (רכוש פלסטיני) כפי יכולתך ב-2012. זה שם המשחק, שלא נגמר כאן מעולם. כאז כן עתה, ההשתלטות נעשית בסמכות וברשות; כאז כן עתה, הפשע הוא פשע.

בכל זאת אין דין תש"ח כדין תשע"ב. הגירוש, הבריחה, ההשתלטות על הרכוש ומניעת השיבה אליו נבעו בתש"ח ממלחמת עצמאות. 64 שנים אחר כך, המדינה כבר כמעט מעצמה, הריבונות ריבונותה והיא ממשיכה להשתלט באותן דרכים נלוזות, כאילו היא עדיין נלחמת על עצמאותה בשדות פלשת. מה שאולי היה בלתי נמנע ב-1948 הוא עכשיו לא יותר מסיפוק תאוות נדל"ן של קבוצת ישראלים רבי כוח, בגיבוי המדינה. מה שאולי היה פשע מלחמה אז, הוא עכשיו עבירה על חוקי המדינה ועשייתם פלסתר. מה שהוכר אז בידי מרבית אומות העולם, אינו מוכר כיום ולו בידי מדינה אחת בתבל. אז המציאה לעצמה המדינה צידוקים משפטיים שונים ומשונים, "רכוש נפקדים" ואפילו צמד המלים הגרוטסקי "נוכחים-נפקדים", עכשיו מדובר ב"אדמות מדינה" וב"אדמות סקר", גם הם מונחים מגוחכים כשמדובר באדמה כבושה - ואליהם נוספה תפיסת הרכוש הפרטי והעברתו לידי המתנחלים, רק כי הם הצליחו להשתלט עליו בכוחם ובעורמתם. במזרח הפרוע (של ישראל) כמו במערב הפרוע (של אמריקה).

עשו לנו לייק בפייסבוק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות אליכם

בין לבין גם הספיקה המדינה להפקיע במשך שנים אלפי דונמים של אדמה ערבית בתוככי ישראל, גם זאת בתואנות שונות ומשונות, ותמיד אדמה ערבית. בישראל 2012, הליכה של אזרחים יהודים לנגב היא "חלוציות" ו"הפרחת השממה"; התיישבות של אזרחים בדווים, אפילו באדמותיהם, נחשבת "השתלטות" ו"סכנה לאומית". מה השתנה?

דבר לא השתנה מאז תש"ח. תש"ח, על הטיהורים האתניים והגירושים שלה, היתה נמחלת ונשכחת זה כבר אילו חדלה אז, בשוך תש"ח. אבל תש"ח היא כאן, בין בתי האולפנה בבית אל לבקעת הירדן, שישראל אומרת לטהרה בשקט ובהדרגה. לכן אי אפשר לשכוח את תש"ח ולמחול על עוונותיה. אילו אמרה ישראל כיום: היה עוול, הוא היה תולדה של מלחמה שאסרו הערבים, אבל מאז היתה עושה הכל כדי לשים לעוול קץ ואולי גם לכפר עליו, כי אז היו רק מעטים מעלים על דעתם להטיל ספק בלגיטימיות שלה. אבל כשהשתלטות על דונם (פרטי) אחר דונם לא פוסקת ולו לרגע, כשהאמונה המשיחית מכתיבה זכות בלעדית על הארץ הזאת, כולה ליהודים בלבד, כי אז אין לתמוה על מסע הדה-לגיטימציה בעולם.

כן, בתי האולפנה הם האולפנה לדה-לגיטימציה של ישראל יותר מכל המאמרים, המשטים והמטסים העוינים כולם. יחסה של המדינה, על כל מוסדותיה, אל מעשה הגזל הזה בשומרון משדר מסר אחד, ברור ונחרץ, לישראלים ולעולם: את המנגינה הלאומנית והדורסנית הזאת לא נפסיק לעולם - כאז כן עתה, בתש"ח ובתשע"ב.



תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 5