מי כאן לא רציונלי

יש להניח שכשראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין דיבר על "שני המשיחים" שמנהיגים אותנו, הוא התכוון לכך שראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק פועלים ממניעים לא רציונליים. בקבלת פנים לרגל יום העצמאות הציע ברק, ממציא הדימוי של ישראל כווילה בג'ונגל, תנאי קבלה למועדון המנהיגים הרציונליים "במובן המערבי של המלה". הוא הסביר שאין די בכך שהם יהיו "מתוחכמים ומחושבים, השואפים להישאר בשלטון, וחותרים למטרותיהם בערמומיות אין קץ ובהערכה רצופה של צעדי וכוונות היריבים"; עליהם להוכיח, בין השאר, כי הם "מחפשי פתרון בדרכי שלום לבעיות שעל הפרק". ברק התכוון כמובן לאיאתוללות, מנהיגי איראן. אצלנו, כידוע, לא יעלה על הדעת שמנהיג יגייס תחכום וערמומיות כדי לפרק מפלגה ולהישאר בשלטון. אצלנו, כידוע, מכהנת ממשלה שהופכת כל אבן בחיפוש אחר פתרונות בדרכי שלום.

כמה שאלות עשויות להקל על ברק לבחון אם הוא ונתניהו אכן ראויים לתואר "רציונליים במובן המערבי של המלה":

האם מנהיגות רציונלית היתה מתכחשת לסכנה, שהשילוב של העמקת הכיבוש, הקיפאון במו"מ עם הפלסטינים, הסולידריות של הרחוב הערבי המתעורר עם אחיו בשטחים, חילופי השלטון במצרים והכבדת הלחץ על איראן ישים קץ למונופול הישראלי (על פי מקורות זרים, כמובן) על הפצצה באזור? האם רציונלי להתעלם מהאפשרות שחילופי שלטון בארה"ב ועליית מחירי הנפט יולידו לחץ בינלאומי על ישראל לחתום על האמנה למניעת הפצת נשק גרעיני, ובהמשך לפירוז המזרח התיכון מנשק להשמדה המונית?

עוד כתבות בנושא

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

האם מנהיגות רציונלית היתה משליכה מעל פניה יוזמת שלום, שזכתה לתמיכה של כל המדינות המוסלמיות - יוזמה שמציעה למדינה הקטנה הכרה בגבולות קבע המקובלים על ידי כל העולם, עם חילופי שטחים, נורמליזציה והסדרי ביטחון? העדר פרטנר סורי מקנה עתה הזדמנות לישראל להגיע להסכם נפרד עם הפלסטינים מבלי להידרש לעניין הנסיגה מהגולן. האם מנהיגות רציונלית של מדינה, שתכלית קיומה היא שמירה על זהותה היהודית והדמוקרטית, היתה מייחדת את משאביה לפיזור האוכלוסייה היהודית באופן שמקדם את הרעיון הפוסט או האנטי-ציוני של הפיכתה למדינה דו-לאומית, או למשטר אפרטהייד מצורע?

עד כמה רציונלי להתייחס בשוויון נפש ליו"ר כנסת, שמודיע כי הוא מעדיף ארץ ישראל שלמה דו-לאומית על פני מדינה יהודית בגבולות 67', ובמקביל לגרש מהארץ אורחים מחו"ל שבאו לתמוך בהסדר דומה?

האם מנהיגות רציונלית היתה מדברת השכם והערב על "ייהוד ירושלים" ותוקפת בחמת זעם את אלה שמציעים להחזיר לגדה המערבית את השכונות הערביות, שסופחו לבירה בעקבות מלחמת ששת הימים ביחד עם תושביהן, המונים כשליש מתושבי העיר?

מישהו מכיר אדם רציונלי שהיה מעז להשתלט על אדמת השכן ולהאמין שיימצא שופט שיתייחס ברצינות לטענה שלפינויו מהנכס יהיו השלכות חברתיות מרחיקות לכת?

האם מנהיגות רציונלית היתה מהמרת על כך שיצור הכלאיים הקרוי "הרשות הפלסטינית", שנועד להיות הסדר ביניים, ישמש לנצח קבלן משנה של הכיבוש? מה רציונלי בהנחה שמשלם המסים היווני, שלא גומר את השבוע, ישלם את משכורותיהם של המורים והשוטרים הפלסטינים במקום הטייקון הישראלי (המחיר, על פי הערכה זהירה, 12 מיליארד שקל לשנה)?

הכישלון הטראגי במבחן הזה שייך לא רק לנתניהו וברק. זהו כישלונה של רוב החברה הישראלית. מה לרציונליות ולהתכחשות של "המנהיגה החברתית" שלי יחימוביץ לזיקה בין שלום לרווחה?

רבבות הישראלים שיצאו להפגין בעד שיפור איכות החיים שלהם וסירבו לומר מלה על החיים עצמם, הם גברים ונשים לא רציונליים. אין מידה רבה של רציונליות בהתנהגותם של ראשי מערכת הביטחון, שמשרתים בשתיקה מנהיגים לא רציונליים ומגלים לנו את האמת המרה במערומיה רק לאחר שהם פושטים מדים.

Read this article in English: The irrational leaders club

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות