הבנו דיסקין, ומה עכשיו?

התגובה הראשונה לדברים של יובל דיסקין, ראש השב"כ לשעבר, כי אין לו אמון בבנימין נתניהו ואהוד ברק, היא ההתרגשות הזאת של ההתמכרות לשערורייה; וואו, איזה דברים קשים הוא אומר על ראש הממשלה ושר הביטחון, אוי ואבוי, אם ראש השב"כ אומר את זה המצב כנראה ממש גרוע. וואו.

כשיורד האדרנלין מתחיל דיון פנימי, או אולי דיון עם עוד מישהי/ו. זה לא בסדר מה שהוא עושה. הוא לא צריך לדבר ככה, זה לא לויאלי, זה פוגע במשילות, באמון בראש הממשלה כמוסד שלטוני, זה פוגע באפשרות להאמין בכלל להנהגה.

סיבוב שלישי: אבל מה היית מעדיפה, שאם זה מה שהוא חושב ויודע שלא יגיד? שלא נדע? האם לא עדיף לנו לדעת? האם לא חשוב שנדע? האם אין זה מחובתו של דיסקין להגיד לציבור שנשקפת לו סכנה ממנהיגיו?

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב המאמרים ישירות לפייסבוק שלכם

אבל אם הוא באמת חושב ככה, למה לא אמר את זה בזמן כהונתו? אגב, הוא כן אמר, אבל בקול רם פחות ולא באופן ציורי כל כך. כי בכל זאת, הרי הוא לא היה יכול, כראש שב"כ, לדבר סרה בדרג המדיני. אז למה לא קם והתפטר? ודאי אמר לעצמו שעדיף שהוא זה שיהיה שם, יחד עם מאיר דגן וגבי אשכנזי - שקראו להם הציר המתון; שדווקא מפני שזה מה שהוא חושב עליהם - אסור לו לקום ולעזוב.

ואם הוא אומר את זה ממניעים פוליטיים? הפרשנים כותבים שיש ריח בחירות באוויר, ולכן הוא אמר את זה - כדי לפגוע בהם בבחירות. דיסקין לא באמת אומר לנו מה הוא יודע שאנחנו לא. דיסקין לא אומר לנו מה המוטיווציות שלו: האם הוא מתכונן לרוץ לפוליטיקה? האם יש מישהו/י בזירה הפוליטית שהוא רוצה לעזור לה או לו? המחשבה שכאילו "אם זה פוליטי" זה מגונה, היא מחשבה מגונה בפני עצמה. עמדה לגבי תקיפה באיראן היא פוליטית, וטוב שכך; עמדה לגבי משא ומתן עם הפלסטינים היא פוליטית, וטוב שכך; עמדה לגבי המדינה והאוכלוסייה הערבית שלה היא פוליטית, והיא חייבת להיות כזאת; למה גיבור ישראל וראש השב"כ לשעבר צריך לפחד מהפוליטי?

וכך ממשיכה האזרחית להיטלטל במחשבותיה, עד למיצוי, שמגיע אחרי שכל שרי הממשלה מתייצבים להשמיץ את דיסקין, כדרכם באופן מוגזם ושערורייתי, וגם ברור כבר שיש לו בלבו עליהם, גם באופן אישי, וששוב נקלענו למלחמת גלדיאטורים קטנים בבוץ. ובכל זאת, מה עכשיו? מה אני עושה עם זה עכשיו?

כי באמת, השאלה היא מה יש לנו לעשות עם זה. מה בדיוק מצפה יובל דיסקין שנעשה עם האינפורמציה שנתן לנו. האם הוא מתכוון שנצביע לשאול מופז? לשלי יחימוביץ'? למרצ? אולי שנעזוב את הארץ לפני שיהיה מאוחר מדי? בעצם הוא אמר שהוא רוצה שנשלם מחיר, כמו ההם בתחריר; אז מה, הוא רוצה שנעשה הפיכה ונפיל את ביבי והצבא ישלוט במקומו? אז מה, הוא מתואם לא רק עם דגן ואשכנזי אלא גם עם בני גנץ?

זה לא שאני לא מאמינה לו. נראה לי שזה די ברור שגם נתניהו וגם ברק, שניהם ביחד וכל אחד לחוד, מרגישים משיח. הם אולי לא קוראים לעצמם בשם הזה, אבל התחושה שלהם דומה. ואגב, דווקא יש לזה קשר ישיר למקומות שהם גרים בהם; הבידוד, הניתוק מהציבור, מאנשים "רגילים", ההסתגרות במגדל השן, בבתים שלמעטים מאוד יש, בוודאי תורמים לתחושה שהם יחידי סגולה.

אבל מה לעשות עם זה? האמת העגומה היא שאין לנו מה לעשות עם זה. אנחנו תקועות ותקועים עם חוסר האונים, בין החרדה משואה שתמיט עלינו איראן שמפמפם לנו נתניהו, לבין החרדה מהשואה שימיט עלינו נתניהו שמפמפמים לנו דיסקין ודגן. ואחר כך תתלוננו שהציבור הישראלי קהת חושים ולא עושה שום דבר.

Read this article in English: We get it, Diskin, but now what?

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות