נתניהו הלהטוטן

אין ספק שראש הממשלה, בנימין נתניהו, ראוי למחיאות כפיים סוערות. חריצות נועזת כמו זאת שהוא מפגין בשבועות האחרונים דורשת מיומנות מיוחדת. קודם הוא מצהיר, בראיון חג ל-"TheMarker", "אם אתה מנכה את הערבים והחרדים ממדדי אי השוויון אנחנו נמצאים במצב מצוין בלעדיהם", אחר כך מגלה הבנה למניעי המחאה ולבסוף מבטיח לגייס (מיד!) את החרדים והערבים לצבא ולשירות אזרחי.

הציבור העייף לא מאמין, כנראה, לאף מלה, אחרת היו הדברים מעוררים תגובה, או ויכוח, אך פרט להבעת סלידה משונאיו ודברי אהדה חמים מתומכיו, לא קרה דבר. השערה פרועה: גם לא יקרה. לא דיון ולא שינוי של ממש.

ולמרות זאת, כדאי להתעלם מניסוחיו המקוממים של נתניהו, ולהודות שהוא דיבר על בעיות אמיתיות. מומלץ גם להניח ש"הערבים", כלומר הפלסטינים אזרחי ישראל, הודבקו למשוואה באופן מלאכותי, להפיס את דעת הימין הקיצוני והחרדים. כך או כך, הזדעזעות יפת-נפש מהדברים אינה יעילה. מוטב לבדוק את שורשיהם ולהציג להם חלופה.

הנה, אפוא, הצעה להתייחסות רצינית לדברי נתניהו. לפני הכל, כשם שנתניהו מנכה ערבים וחרדים מהחשבון, יש לנכות מהוויכוח אתו את הגורמים הפוליטיים המיידיים: אביגדור ליברמן, יאיר לפיד והחשש שמא המחאה תשוב ותפרוץ גם בקיץ הקרוב. לאלה יש להוסיף את מצוקת הממשלה לנוכח תפוגתו של חוק טל והצורך בפתרון יצירתי חדש כדי לשמר את הקואליציה.

חוק טל - שעטנז מצער שביטא בדוחק את הרוח האמיצה והנבונה שהובילה בזמנו את הוועדה שניסחה אותו, ובראשה השופט צבי טל עצמו וכמה נציגים חרדים שהעזו לפעול למורת רוחם של עסקנים וראשי ישיבות - לא הצליח לגבור על לחצי הפוליטיקאים החרדים, על העסקות שנרקמו בינם לבין הממשלה ועל הביקורת הפנאטית מצד שונאי חרדים לתיאבון בפוליטיקה החילונית. התוצאה - הדיון בגיבוש שירות אזרחי הושתק, ונשאר זרם דליל של גיוס חרדים, שיכול היה לפתוח פתח רחב יותר בעתיד.

ובעוד שגברה הטינה בציבור המשרת בצבא כלפי החרדים הצעירים - ששיעורם גדל בהתמדה ורבים מהם "מסתדרים" איכשהו בעבודות וה"תורתו אמנותו" משמש להם תירוץ קלוש - הצורך לפרוץ את גבולות המצוקה הוליד מסלולי לימוד, הכשרה מקצועית ועבודה. גם אלה יכולים היו לבשר שינוי.

הפתח הצטמצם והשינוי לא התחולל, ועתה גם ההישגים המצומצמים עומדים על פי תהום: המצוקה גולגלה לפתחו של בג"ץ, שפסק כי חוק טל אינו חוקתי. חבל. יכול היה להסתמך, כמו השופט אשר גרוניס, על פסק-דין ארבל-ריבלין ולהחזיר את האחריות לבית המחוקקים ולממשלה.

הפסיקה ובהלת הממשלה משלהבות את העסקונה החרדית ומאפשרות לה לאחד שורות. איזו אירוניה: הציבור החרדי מעולם לא היה כה מפוזר ומפורד, אין לו מנהיגות או בסיס הסכמה והוא סובל מעוני מנוון ומדימוי רע. הזדמנות פז למדיניות חדשה.

המדיניות אמורה להגדיר באופן שוויוני את זכויותיו וחובותיו של כל אזרח בישראל, לבדוק את צורכי הצבא וליצור שירות אזרחי למי שהצבא אינו זקוק לו או שאינו מסוגל לשרת ביעילות, לחזק את השירותים החברתיים האוניוורסליים, לסבסד ישיבות נבחרות בשיטת המל"ג ולבטל את הקצבאות לאברכים. כך תישבר "לשון המאזניים" הפוליטית-החרדית ויתבסס אמון בין המדינה לבין אזרחיה.

נתניהו לא מעוניין בזה. כמו להטוטן בקרקס, הוא מעדיף להעיף באוויר כדורים צבעוניים שישכיחו מאזרחי ישראל שבפערים השערורייתיים, בשירותים החברתיים המדולדלים וביוקר המחיה לא אשמים החרדים, או הערבים, אלא המדיניות. וכל עוד לא יהיה מי שיתווה מדיניות אזרחית שוויונית, הלהטוטן הזה הוא שימשיך לנהל כאן את הקרקס.

הירשמו עכשיו כדי לקבל עדכון יומי מאתר הארץ
נא להזין כתובת מייל חוקית
ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות