ניטשה לא מכר במבצע

בימי הביניים שלטו הכנסיות במאגר הידע של העולם המערבי. רוב האנשים לא ידעו קרוא וכתוב ולא היתה להם גישה לספרים. הכנסיות קבעו מה מותר לקרוא ומה אסור. אלא שאז, בשיא כוחן של הכנסיות, נולד הדפוס. הכנסייה התנגדה, השמרנים טענו שהספר המודפס לעולם לא יהיה יפה לעין כמו הספר המועתק בכתב יד, אבל את הנעשה אי אפשר היה להשיב עוד. הדפוס נעשה נפוץ יותר ויותר. בחלוף הזמן לא יכלו עוד הכנסיות להוסיף ולשלוט על הספרים, על הרעיונות ועל הידע, ואלה נהפכו נחלת הכלל.

כלומר, כמעט נחלת הכלל. משום שאת הכנסיות האלה החליפו מוסדות אחרים, שונים במהותם ובכוונותיהם. ה"כנסיות" החדשות, הקיימות ופועלות עד ימינו, הן הוצאות הספרים, החנויות, הספריות, המוזיאונים. אלה מחזיקים באמנות ובתוצרי התרבות והמחשבה האנושית וסוחרים בהם. וכך הלכה הספרות ונעשתה לסחורה, הספר למוצר, והסופר ל"מקצוען" המנפק ספרים כפי שהסנדלר מנפק זוגות נעליים. משום שאפשר היה להדפיס כמויות גדולות, אפשר היה גם להפיק רווחים גדולים. והנה, בשיאה של תרבות הצריכה הזאת, כשהחנויות והוצאות הספרים נהפכו למפלצות הון, נולד והתפתח האינטרנט וטרף שוב את הקלפים.

אפשרויות ההפצה של האינטרנט עולות על אלה של הדפוס עשרות מונים. לא ירחק היום ולא תהיה כל אפשרות לשמור על הידע ולסחור בו. וכך, ממש כפי שהכנסיות איבדו את שליטתן, יאבדו זאת גם ההוצאות ורשתות הספרים. הכל יהיה נגיש וחופשי.

בימים אלה מתנהל מאבק חסר תוחלת, שבו "הכנסיות" המודרניות מנסות לשמור על כוחן ולהתנגד לאפשרויות שהטכנולוגיה החדשה מציעה. הוצאות ספרים משקיעות הון עתק בניסיונות לאבטח קבצים דיגיטליים כדי למנוע את הפצתם. אלא שאי אפשר להגביל באופן מלאכותי חופש שהטכנולוגיה מאפשרת.

האם האינטרנט יהרוג את הספרות? דברו על זה בפייסבוק

סנונית ראשונה המבשרת על העתיד אפשר היה לזהות בידיעה שהתפרסמה בכמה עיתונים אמריקאיים, לפיה חטיבות של הוצאת "פן מקמילן" בארצות הברית ובבריטניה, הסירו מספריהן הדיגיטליים את מנגנון האבטחה הקרוי די-אם-אי, שנועד להגביל העברה של ספרים דיגיטליים ממכשיר דיגיטלי אחד לאחר. ההוצאות עשו זאת משום שהסופרים התלוננו שהעניין פוגם בהפצה של ספריהם והקוראים התלוננו שאינם יכולים להעביר את הספר ממכשיר אחד שברשותם למכשיר אחר.

בעקבות הסנונית הזאת יבואו סנוניות נוספות. "הכנסיות" ייכנעו. וכפי שהדפוס הפך את הספרים לסחורה, כך האינטרנט ישיב אותם למהותם הבסיסית - חלופת רעיונות בין בני אדם, שמטרתה אינה רווח ופרנסה. האם התהליך הזה יפגע בספרות? יכול להיות שבעיני מי שחושב שסופרים ומשוררים צריכים להתפרנס מכתיבתם. אבל הקשר בין אמנות לפרנסה או בין אמנות למסחר וכלכלה, הוא לא קשר בל יינתק.

התהליך הזה לא יפגע בספרות או באמנות אבל בהחלט ישנה את פניה. סביר להניח שבעולם שבו לא יהיה אפשר להרוויח הון מסרטים לא ייעשו סרטים נוסח "אווטאר", שמטרתם היחידה היא בצע כסף. אנשים לא יכתבו ספר כדי להתפרנס ממנו, הסופר המקצוען ייעלם כנראה מן העולם. יכתבו רק מי שירצו לומר דבר מה, ואלה יעשו זאת גם אם לא יקבלו על כך אגורה. מי שכתב את ספר קהלת לא מכר אותו במבצע ולניטשה לא היו שום שאיפות להתפרנס מ"כה אמר זרתוסטרא".

Read this article in English: Brave new digital world

תגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
  1. 40
    לא די-אם-אי אל די-אר-אמ DRM, זה אכן פוגע, חוץ משאר בשיטה בה עובד הקינדל
  2. 39
    במקום שכר סופרים

    יכולים ישראלים מבריקים למשל להמציא אפליקציה שתכתוב רבי-מכר, ולהתעשר.
    אך אליה וקוץ בה - הם לא יתעשרו, רבי-המכר שלהם יופצו חינם ברשת!

  3. 38
    לתגובה מספר16

    אכן הרמב"ם אסר להתפרנס מדברי תורה ומכתיבתם

  4. 37
    אפשרויות והתגשמויות

    זה שהחזון המתואר אפשרי זה כנראה נכון. השפעת שינוי הנסיבות על התנהגות חברתית באופן עמוק אינה מפתיעה או חדשה, וגם במקרה זה, ניתוח הנסיבות ותמונת המציאות הפרגמטית בה נארגים מפעלי האדם מחזקת את היתכנות מאורעות מסויימים, ומקטינה אחרים.
    אך למאורעות יש כר משמעות נרחב. מבט על חלק ממנו בלבד עשוי ליצור רושם מטעה. בהקשר זה נראה מוזר הניתוח של "ספרים", כמושא כללי (המייצג למעשה את אפשרות הקניין הרוחני, או לפחות חלק ניכר מתחום זה), המאיר את מפיקי העבר כשורש כל רע, ואת אפשרות ההיפטרות מעולם כתרופה האולטימטיבית. גם אם נכון שהוצאות ספרים וכנסיות יכולות להתגאות בכבוד המפוקפק של חסמי תרבות ושיגשוג, המבט הזה הוא חלקי.
    לכך הרבה סיבות, אשר נוותר על רובן כאן. אך דבר שכדאי לראות הוא כי מדובר בפתרון ששופך את התינוק עם המים. נניח לעניין (התמוה כשלעצמו) של מה מקום "עבודה" של סופר או יוצר אחר (לכאורה "לא נורא שנהיה מוגבלים ליצירות של אתם אלו שייצרו אותן בכל מקרה - אותם "אנוסי הגורל" אשר ייתרמו לנו את יצירותיהם בכל מקרה)
    מה על עצם התפתחותם של רעיונות, התקדמות המחקר (גם אלו "ספרים", אם כי נדמה שכאן זה קצת שנכח), הצטיינות הקשורה בתנאים המעודדים אותה. האם עלינו לקוות שייטב לנו אם נקדם (או ניכנע - אם הכוונה כאן שאלו פני הדברים אם נרצה או לא) מצב עניינים שבו הבחירה ביצירה בעלת ערך, מחקר או טיפוח כשרון אשר אין שכר מציאותי בהשגיו - הם למעשה לא רציונליים, במידה רבה?
    אותם מפיקי עבר, אשר בהחלט אפשר לראות צדדים חיוביים בהסתלקותם - ככל מנגנון עתיק שאינו משרת את קידמת האנושות בצורה מיטבית, ההופך למשקל על כתפיה - הופיעו במפת הנסיבות בזמנם מכיוון שהם תרמו משהו שהיה נחוץ. חלקים ממנו שימשו אותם, והיו לנו לרועץ, אך הם היו מנגנון הכרחי, ותורם, בנסיבות המוקדמות.
    אז למה לא לשמוח עם הכותב על שינוי הנסיבות והשחרור המיוחל? מכיוון שכאן עניין המבט החלקי (והתינוק עם המים): "ספרים" (ושאר קניין רוחני) אינם מתרחשים יש מאין. הסתכלות שוות נפש על שינוי נסיבות ועל תכתיבים פרגמטיים משתנים היא דבר אחד. שיוויון נפש לגבי ערכו של קניין רוחני הוא דבר אחר לחלוטין.
    הניתוח העוקב לפיו, במציאות הטכנולוגית, לא יוכל קניין רוחני להיות מוגן, ולכן לא יתקיים קניין רוחני באופן יסודי הוא תמוה, אם לומר זאת בעדינות. ייתכן שדברים "כמו שאנו מכירים אותם" יישתנו (סביר שכך), אך הם ייאלצו לפלס להם נתיב התגשמות אשר קשור בקידמה, ולא ברגרסיה. אחרת, מדוע שלא יידחו? מדוע שלא נרצה ליישם ולהגשים אפשרויות מוערכות יותר?

    1. התגובה הזו כתובה כל כך יפה...
  5. 36
    כסף על כתבה זה בסדר?

    לפי דבריו אלי אליהו אינו בהכרח צריך לקבל תשלום על כתבה זו. עליו לכותבה על מנת להפיץ את השמועה, כמו קהלת.

    1. בדיוק. שיפרסם באתר חינמי

      ולא באתר תמורת תשלום. מה זה חצוף, לא בא לך להעיף לו מכה?

  6. 35
    זה יותר מורכב. לניטשה הייתה קצבת פרישה נאה מהאוניברסיטה שבה לימד זמן קצר. את ספר קהלת, לפי המסורת, כתב מלך, שלא היו לו דאגות פרנסה.

    אבל מי שיש לו רעיונות ורוצה לכתוב צריך בכל זאת להתפרנס ממשהו, וכתיבה זו מלאכה שלא פעם דורשת זמן וכוח שלא נשאר לפרנסה.

    1. גם הייתה לו אחות עם הרבה קשרים וכישורים...
  7. 34
    שקספיר היה סתם סוחר רודף ממון

    שיטת ה"כנסיות" הביאה לעולם את יצירות האלמוות של שקספיר, וויקטור הוגו, צרלס דיקנס והרמן מלוויל - בין שאר גדולי הספרות העולמית. אולי זו שיטה גרועה, אבל אין טובה ממנה. אנשים לא עובדים בחינם, ואם אין קמח אין תורה. גם את הקתדרלות המדהימות של אירופה לא בנו בהתנדבות: כל מי שעסק בבנין תוגמל כספית.
    בעולם שבו יכתבו רק מי שירצו לומר דבר מה, היחידים שיכתבו יהיו שכירי החברות המסחריות ומה שייכתב יהיה רק פרסומת מסחרית. אבוי ל"חזון" שמוצע לנו פה.

    1. שקספר הרויח מהצגות התאטרון, לא מהמחזות הכתובים. כנ''ל אפשר היום אפילו לספרי הגות- אתגר למפיצי התרבות
  8. 33
    לא ביגי

    לא סיפור גדול לכתוב יצירה גדולה רק צריך שיהייה בן אדם אחד שלא יהרוס.

  9. 32
    Copyfight Forever

    Pirate Bay is a good place to start with

  10. 31
    אבל דוסטוייבסקי כתב בהמשכים לעיתון
  11. 30
    אומנם קהלת לא נמכר במבצע, אבל אם שוקן לא היה מממן את עגנון בסגנון דה מדיצ'י, הוא היה כותב רק חצי מהספרים שלו.

    לא ברור לאיזה עולם אוטופי אליהו השוטה שואף. אולי לעולם בו הוא היה מוציא את ימיו בהעתקה של כתבי יד של אחרים.
    אופייני למשורר מהפכן בעיני עצמו, שרוצה לשרוף את המועדון במקום לשפר את השיטה.

  12. 29
    להיפך ווטסון להיפך

    הסיפור על מידע חופשי הוא בסופו של דבר סיפור על עבודה בחינם של המעמד הבינוני. אם בעבר ניתן היה לייצר תוכן, והיתה תעסוקה ראויה למחצית מהאוכלוסיה גם בתחום התוכן, בקרוב ממש לא תהיה כזאת. העולם יתחלק למהנדסים ומנהלים, ולכל היתר. אם בעבר עיתונאי, עורך או סופר יכלו להתפרנס בכבוד, כבר היום הם עניים, ובעתיק הקרוב עניים מרודים. בקיצור, חופש המידע הוא עוד תהליך שבו הטכנולוגיה הופכת את הרוב לבעל יותר מוצרים ופחות בטחון. אגב, אלו דברים ידועים בהם דנה העתונות הבינלאומית כבר מספר שנים.

  13. 28
    גם כבודו מוזמן לעבוד בחינם. ממש בחינם. ולקנות במכולת בחינם.
  14. 27
    הצעה : היוצרים יקבלו תמלוגים מהחברות שמוכרות את התוכנות.
  15. 26
    אספנות

    האם נוכל להביט על ספריה שניקינו בסיפוק ולומר,שעברנו כיברת דרך ארוכה,אם תהייה אלקטרונית?לעולם לא

  16. 25
    רעיונות טובים של איש חזון. ניתן, גם בעידן האינטרנט, שהכותבים יתפרנסו - ואולי אף ישגשגו וירבו רוב כבוד. יש להקים מפעלי הוצאה וספריות אינטרנט שישלמו שכר סופרים, עורכים ומגיהים, אולי במימון ממשלתי, או אף של האו"ם. כבר כיום מייתרים גוגל-ספרים, פרוייקט גוטנברג ודומיהם את ההליכה לספריות האוניברסיטה שסגרו עצמן, ממש כמו המנזרים בשעתם, בפני שכמותי. יחי האינטרנט!
  17. 24
    גם בתקופת האדם הקדמון היו מספרי סיפורים שהתפרנסו מזה--תמיד יהיו סופרים מקצוענים

    ככל שהעולם יהפך לטכנולוגי כך יגבר הצורך בסופרים מקצועיים משום שלבני האדם יהיה יותר זמן פנוי לקרוא
    בעתיד יהיו תוכנות שיהפכו כל סיפור לסרט דבר שיגביר מאוד את הצורך בסופרים (כמו משחקי המחשב עם האפשרויות לבחור בדמויות )

  18. 23
    אתה ראית את אוואטר? נראה לי שיש לו מסר הרבה מעבר לבצע כסף!
    1. חחחח

      המסר שלו היה רק עוד דרך לגרום לבטטות להוציא כסף. אין דבר שמוכר יותר ממסר אנטי מסחרי.

  19. 22
    בעבר הרחוק היו לאמנים פטרונים שכלכלו אותם. היום זה לא אפשרי. איך יתמסר אמן לעבודתו אם הוא חייב לעבוד קשה לפרנסתו ולפרנסת משפחתו? טוב שיש תמורה לאמנות. הבעיה היא עם הטרמפיסטים. הם הטפילים שהופכים את האמנות למסחר מביש.
    1. הפטרונים, המצנטים, פשוט הבינו שהתגלגל לידם מכרה זהב, ו"תמכו" באמנים

      שלמה זלמן שוקן, למשל, שילם משכורת חודשית לסופר הצעיר שמואל יוסף צ'צ'קס ואף שלח אותו לעיירות מרפא על חשבונו, ובתמורה קיבל את מלוא הזכויות על היצירות שהסופר הגליצאי, לימים חתן פרס נובל, פרסם. הוא בוודאי לא עשה זאת רק לשם שמיים והסופר המוכשר היה פנוי לכתיבה במקום לחלטורות לצורך פרנסה. סוחרי אמנות רבים תמכו באמנים מוכשרים ודלפונים, למשל סבה של אן סינקלר, אשתו המתוסכלת של שטראוס קאהן, שהוריש לה מאות מיליונים ממכירת יצירות האמנים האימפרסיוניסטים שגילה ותמך בהם.

    2. האמנים מרויחים ממידע חופשי! יש דרכים להרויח ממידע חופשי.
  20. 21
    ברוו!
    1. ברווז!
  21. 20
    ומה עם שקספיר, בלזק, דוסטוייבסקי

    בלי הצורך להתפרנס, הספרות היתה מאבדת את רוב היצירות של שקספיר, בלזק, דוסטוייבסקי ועוד רבים וטובים אחרים - שכתבו פשוט כדי להחזיר חובות או לקנות במכולת. האם אליהו היה מוכן לוותר על יצירותיהם? רוב הסופרים הגדולים האחרים עד המאה העשרים היו פשוט עשירים מלידה ולא היו צריכים לעבוד לפרנסתם. בניגוד לשיר, צורת הביטוי האמנותית של אליהו, רומן תובע אלפי שעות עבודה שכמעט בלתי אפשרי לפנות אותן אם צריך לעבוד במשרה מלאה במקצוע אחר. אז מה אליהו מציע - שרק עשירים יכתבו ספרים? שקולם של עניים או אנשים מרובי ילדים לא יישמע? זה מה שיהפוך את הספרות ואת העולם למקומות טובים יותר?

    1. כמה שאתה צודק!
  22. 19
    אני מסכימה רק עם ההשוואה שלך לימי הביניים...

    אם סופרים, קולנוענים, יוצרי תוכניות טלוויזיה ואחרים לא יוכלו להתפרנס - זה פשוט לא יהיה..
    אתה מדמיין שתמצא "כה אמר זרתוסטרא" שמשהו מאוד רוצה לפרסם...אבל האמת היא שמה שתמצא זה עוד חומרים איכותיים של יו טיוב...כי זה מה שאנשים שרוצים לפרסם ואין להם כסף וזמן מייצרים.
    האמנים הגדולים של ישראל - ש"י עגנון, עמוס עוז ואחרים - כולם התמסרו לכתיבה במאת האחוזים, ישבו ימים כלילות על היצירות שלהם - ולכן הם הצליחו לייצר יצירות מצויינות. כנ"ל גם יתר היוצרים בכל העולם! אי אפשר לכתוב "כה אמר זרתוסטרא" אם אתה עובד במשרה מלאה, וכותב מדיי פעם בשעות העייפות של היום.

  23. 18
    סופרים ירוויחו יותר אם עלות הספרים האלקטרוניים תהיה מזערית

    כך הרבה יותר אנשים יקנו ספרים/סרטים ולא יורידו/יעתיקו בלי לשלם (גם אם זה אפשרי טכנית; רוב האנשים הגונים!).
    מלבד זאת, התועלת שתפיק האנושות מזמינות הידע צפויה להיות אדירה.
    די להתבונן ביצירתיות האינסופית שקיימת באינטרנט היום, כדי להבין שאין להשית הגבלות על תקשורת.


  24. 17
    התייחסות משונה לאומנות ולכתיבה

    כתיבה ספרותית ועיונית טובה איננה תחביב - היא איננה דבר מה שפשוט זורם מהעורקים המוארים של האדם הרוצה לומר דבר מה - היא עבודה קשה ומתמשכת.
    אם לא יהיה תקציב, לא יכתבו עבודות רציניות. עם לא יקבלו על כך אגורה גם לא יוכלו לקיים את עצמם. מהיכן תגיע האומנות והספרות?
    פשוט שטויות!

  25. 16
    וממה בדיוק יתפרנסו המשורר או האמן בעולמו האוטופי של הכותב?

    מזמן לא הזדמן לי לקרוא דברי הבל שכאלה. האם הכותב לא קיבל שכר סופרים תמורת המאמר האווילי שפרסם? האם הוא כותב רק לשם הפצת הבליו ברבים? האם לאונרדו דה וינצ'י צייר את המונה ליזה או את הסעודה האחרונה בחדר האוכל בכנסיית סנטה מריה דה לה גרציה שבמילנו לצורך ריפוי בעיסוק או אולי מפני שהיצירות הוזמנו אצלו, וגם אמן רבגוני נאלץ להתפרנס ממשהו? מדוע חושב מר אליהו שלסנדלר או לעורך דין יאה לשלם שכר טירחה ואילו הסופר או המשורר חייבים לעבוד לשם שמיים, ללא כל תמורה? ומדוע נראה לו הוגן ליהנות מעמלו של הזולת בחינם?

    1. וממה התפרנס הרמב"ם ? ממורה נבוכים? משולחן ערוך?
    2. הסופר יכול למלצר

      הסופר יכול למלצר בבית קפה או להיות ברמן וכך לפרנס את משפחתו, או שבדומה לרמב"ם יהיה רופא ובשעות הפנאי יכתוב את ספריו

  26. 15
    מסכימה עם הרוב. ובכל זאת גם דוסטוייבסקי וטולסטוי חיו ממשהו... ממה חיו? הם לא קיבלו קופיקה עלובה עבור יצירתם?

    ועל אותו משקל, החלפת דעות, אכן אכן. אז גם עיתונאים כמוך, אלי יקר, לא אמורים לקבל שכר עבור עמלם. שיכתוב בעיתון רק מי שהדבר בוער בעצמותיו.
    ועורכים? ומגיהים? ויחצנים? (גם לפרסום באינטרנט צריך את אלה) כולם יעבדו מכוח ההשראה והחזון והתשוקה? לא נראה לי. (סליחה שאני חושבת על זה באיחור)

    1. טולסטוי היה בעל אחוזות ועשיר; לדוסטויבסקי היו די הרבה ידידות חשקניות,טובות ועשירות.
  27. 14
    אותו דבר קורה עם מוסיקה ברשת.. וחברות התקשורת וניהול אמנים

    יותר ויותר יוצרים/ות מוציאים את המוסיקה שלהם בעצמם וללא תמורה חומרית - מחזירים בעצם את המוסיקה למקומה הטבעי - לא חומר סחיר , אלא מתנה חברתית ואישית שהזכות תיצור, לשמוע ,ולהנות ממנה שייכת לכולנו

  28. 13
    מה שנעלם מהעין

    טור מצוין, תודה. עם זאת, משהו כנראה נעלם מהעין בתיאור ההיסוריה של מסחור הספר והאות הכתובה. זו לא רק היסטוריה של דמוקרטיזציה של המילה הכתובה, הידע, השליטה בשפה, אלא מהפכת חילון הכתב, הספר, הכתיבה. לא רק חילון, כלומר הפיכה ליומיומי, נטול חשיבות ייחודית ומשוחרר מריטואלים ודרכי קריאה ולימוד חברתיות וטקסיות, אלא גם חילול, כלומר הפיכתו לריק. הרי מהפכה זו לוותה בעליית ז'אנרים ספרותיים חדשים כמו הרומן, האוטוביוגרפיה וכו', ההופכים את הקריאה לבידור ולא לפולחן או פעילות קודש. הבעיה בתפוצה רחבה המלווה בשינויים מהירים בתוכן, מתחזקת עם נטיית המסחור של הספר, ועל אחת כמה וכמה בעידן האינטרנט, בו בניגוד לדעת בכותב, חל פיחות אדיר בכוחה ומשמעותה של המילה הכתובה כמו גם באופני הקריאה של ה"קוראים" (או שמא רואי האייקונים, המרפרפים), מפני שהפרט כמו גם המרחב הציבורי (וירטואלי או ריאלי) מוצפים באינספור טקסטים ומילים, שקשה לדעת כיצד לסווג, איך למקם או לשייך, ועוד. למרות חזונו האוטופי של הכותב, העדר כל "כנסיה" או ממסד המסדיר שיטות סיווג ומיון, דירוג וסטאטוס, יהיו אלה הוצאות הספרים, גופים עצמאיים או משהו אחר. הפרדוקס הוא ש"דמוקרטיזציה" זו של הטקסט גרמה לבנאליות וריקון של הטקסט, דבר שלא יפתר עם "שיחרור" נוסף.

  29. 12
    סופר לא צריך להרוויח מכתיבתו - נו, נגיד. אבל מי יערוך? מי יתרגם? מי יגיה?

    הפקת ספר איכותי עולה כסף, נקודה. ואם לא יהיה שכר לעוסקים במלאכות הללו, ישתלטו על שוק הטקסטים גופים מממנים, שהם בדרך כלל בעלי אינטרס. וכך, במדינות מסוימות יהיו אלו ממשלות שיכתיבו למעשה מה יופץ כספר, במדינות אחרות יהיו אלה תאגידים, גופים פוליטיים המגייסים תרומות, ואינטרסנטים זרים.

  30. 11
    לא הכל אבוד

    הכתבה הכי טובה שקראתי לאחרונה. סוף סוף מישהו אומר את זה בריש גלי. כל שנשאר הוא לחכות ליום, בתקווה שיבוא בימינו. תודה רבה לך.

  31. 10
    מי יפתח את הטכנולוגיה?

    אם סרטים לא יכניסו כסף, מי יקדם את התפתחותם הטכנולוגית?

    1. למה צריך לפתח את הטכנולוגיה הזאת? מה רע באיך שהיא עכשיו?
    2. open source

      אנשים שהנושאים האלה קרובים לליבם

  32. 9
    רעיון חשוב וכיוון התפתחות הכרחי. כשהספרות תחדל להיות קרדום לחפור בו, היא תהיה איכותית יותר והאנושות תצא נשכרת.
  33. 8
    שטי,שטחי,שטחי......
  34. 7
    ניתוח היסטורי לא נכון

    ה'כנסיות החדשות' שהחליפו את הכנסיה לא היו הוצאות הספרים והחניות אלא העיתונים וכתבי העת שהפיצו את סיפוריהם של דיקנס ודוסטויבסקי לקהל רחב יותר. אחרי 1914 נוצר קרע במערכת היחסים בין האמן והקהל, הציפיות של הקהל לא תאמו את המטרות של האמנים המודרנים. אי ההתאמה הזה בולט בייחוד במוסיקה ובציור (אנטון ווברן, קאדינסקי), אבל ניתן להחיל אותו גם על השירה הסתומה של מלארמה,למשל.
    ( רוב מה שכתבתי כאן מבוסס על פרק קצר בספר של צ'רלס רוזן על שינברג.)

    לדעתי החידוש באמצעי ההפצה לא יביא עוד קוראים, מספרם ימשיך לפחות, מה גם שהאינטרנט עדיין לא הוכיח את עצמו כבמה ראויה לספרות. אלי אליהו חייב את ההכרה שלו כמשורר בעיקר לכתב העת מטעם שנסגר והרבה לפרסם את שיריהם של יעקב ביטון והילה להב, ובמידה צנועה יותר גם את אלי אליהו.

    1. ה"כישרון" של הסופרים מתגמד מול המציאות בה אנחנו חיים -

      מה זה סיפור על מהמרים בקזינו בקזבלנקה ע"י יום אחד בבורסה בטוקיו ? למשל. או "מאהבה של לידי צ'טרלי" ע"י סיפור המשגלים בחוף בוגרשוב? ובכל זאת יש תקוה למשוררים-לדוגמא שירה של לאה גולדברג, "וידוי" - "ונתתי שם לכל ריס וציפורן ולכל שערה בבשר החשוף" לא נראה לי שבמציאות המינית,הזויה ככל שתהיה,יש מי שנותן שמות לשערות הערווה,כולן, גם אם הוא מחורמן מעל הראש.

    2. פתחתי לקרוא את תגובתך, כי לתומי חשבתי יהיו בה דברי טעם. לתדהמתי מצאתי משהו שקרוב לתועבה, כשמדובר בספרות. המלצה: קח קורס בשירת לאה גולדברג, אולי תחכים.
    3. לו לפחות היית מדייק בציטוט.

      "ולמדתי: שם לכל ריס וציפורן" וכו'. ושים לב לנקודתיים - בתרגום לעברית מדוברת של היום, "ולמדתי שיש שֵם לכל ריס וציפורן".

  35. 6
    החזון: הדעת פתוחה לכולם
  36. 5
    נפלא, חזון אוטופי של אחרית הימים. הלווי שכך היה. אבל כיוון שכושר ההמצאה הוא מעבר לכול דמיון. המפלצת העתידית אורבת לרגע בו תגרוף את כול הקופה.
  37. 4
    כתבה מצוינת.
  38. 3
    שאלהאניד אלה

    ומה אדוני הכתב עושה לפרנסתו? אשמח להעסיק אותך בחינם בכתיבה. יש לי טונה עבודה בשבילך. אתה יכול להתחיל היום.

    1. זה לא רלוונטי

      לכשתתממש תחזיתו הוא ימצא מקצוע אחר, אם זה בכלל ייקרה בימינו. ובשביל להחזיר קצת טעם לעולם שמנוהל כמעט כולו על ידי כסף - גם אני הייתי מוותר על עבודתי והולך לעסוק במשהו אחר.

  39. 2
    חכם אבל לא מדויק. "הכנסיות הגדולות" כבר מזמן משחקות על המשבצת הבאה-

    שליטה על היצרים והמוח של החברה האנושית.

  40. 1
    דעה מענינת אבל קשה אם לא בלתי אפשרי ליישם אותה

    במדע למשל חלק מהפרסום הוא תהליך בקרת המוצר (REviewing) שהוא בלתי אפשרי אם אין אף אחד אמין שמבצע אותו. בשלב הזה נדרשת התערבות ממוסדת ו"מומחית". רק לעיתים נדירות אקרא מאמר מדעי שאיננו Peer reviewed